סופסוף נרגעו הרוחות בכל הנוגע לדרבי. העיתונות טחנה את ההפסד של מכבי ת"א מכל זווית אפשרית. דיברו על המכביזם האבוד שעבר לצד השני של העיר, על חדלון האישים של השחקנים בצהוב ועל העובדה שהפועל ת"א, עם עשרה שחקנים ובהליכה איטית, מצליחה שוב לנצח בדרבי הגדול ולהמשיך לשלוט בעיר.
אני זוכר טוב מאוד את הדרבי הראשון שלי. זה היה בשנת 1978. בסך הכל המשחק השני שלי אי פעם אבל איזה משחק. השמייים היו שחורים מעננים שלא הפסיקו להטיח מים על עשרים אלף מטריות ואבי כהן הבקיע את אותו שער מפורסם ששלח אותו לליברפול. מכבי ת"א ניצחה אז 0:2 וסגרה לי את פינת הקבוצה האהודה.
כנראה שנוכחתי ביותר מדי דרבים מוצלחים של מכבי ת"א, אחרת צריך לחשוב על סיבה יצירתית יותר לעובדה שנצחון בדרבי שווה לי בדיוק כמו נצחון על הפועל פתח תקווה. משחק בין שתי קבוצות מאותה עיר, מה הסיפור? כבוד? יוקרה? כולה משחק כדורגל, טוב יותר או פחות אבל רק משחק. הפועל עכו הציגה כדורגל טוב יותר משתי התל אביביות בנצחון שלה שבוע קודם לכן על מכבי. שם זה כאב הרבה יותר.
בסיבוב הראשון של העונה שעברה, כשהרטה שיחקה בליגה השניה, נסעה הקבוצה לצד המזרחי של העיר, למשחק הדרבי הראשון בהיסטוריה בינה לבין אוניון ברלין. ההתרגשות, כמו תמיד, היתה גדולה משני הצדדים. ורק מרכוס באבל, טיפוס קר ומחושב שכמותו, ענה בתגובה לשאלה שנגעה לתחושותיו כמה ימים לפני המשחק ההיסטורי: "שמעתי שגם על נצחון בדרבי מקבלים שלוש נקודות. זה בסך הכל עוד משחק בדרך לבונדסליגה".
באבל הוא בווארי במוצאו וההתייחסות הראשונית לדבריו היתה ביטול מוחלט – מה הוא כבר מבין, הוא לא נולד כאן. גם אני לא נולדתי כאן, אבל אני, שחונכתי על ידי אב אוהד הפועל, דווקא גדלתי על מורשת הקרבות העירונית, ועד היום אני לא מבין למה השורה התחתונה עדיין לא קובעת.
בסיבוב השני הגיעה אוניון למשחק הגומלין באצטדיון האולימפי של הרטה. לעיני 75 אלף צופים הפסידה הרטה 2:1. שחקני אוניון היו באופוריה, אוהדי הרטה היו בדאון. אני ישבתי ביציע, מהורהר מעט. מבויש? ממש לא. מבוזה? רחוק מכך. עוד משחק, עוד הפסד. בשבוע הבא אפשר לתקן.
הרטה תיקנה, סיימה את העונה כאלופת הבונדסליגה השניה וחזרה לליגה הבכירה. אוניון עדיין בליגה השניה ומטרתה נשארה כשהיתה – לסיים במקום אחד גבוה יותר מאשר בעונה שעברה. להם יהיה את זכרון הדרבי והנצחון במשחק שספק אם יחזור בעשור הקרוב. בהרטה שכחו מזמן את ההפסד בדרבי, זה לא מה שחושבים עליו אחרי 3:3 מול לברקוזן או נצחון חוץ בדורטמונד.
מכבי ת"א? שרק יעברו את העונה הנוכחית בשלום. הפועל ת"א? אין בי ומעולם לא היתה בי טינה כלפי המועדון. בוולפסון, בדיוק כמו בקרית שלום, רוצים עונה מוצלחת. נצחון בדרבי הוא עוד נצחון בדרך. נצחון בדרבי מעניק שלוש נקודות, בדיוק כמו ניצחון על הפועל חיפה או מכבי נתניה. תבטיחו לי עשרה נצחונות של מכבי בשלושת החודשים הקרובים ואני מוותר מראש על הנקודות בדרבי.
יום אחד תחזור מכבי להיות מי שהיא פעם היתה; יום אחד – ריד מיי ליפס – תזכה מכבי שוב באליפות המדינה. וכשהיום הזה יגיע אף אוהד לא יתהה כמה נגמר בדרבי באותה עונה.
