המלך אוטו

יום שבת, העשרים וארבעה בנובמבר 1963, היה יום מיוחד עבור אוטו. הבחור הצעיר, שבעונת 1962/3 עדיין השתייך לרוט-וייס אסן מהאוברליגה השנייה, עלה בהרכב הפותח של הרטה ברלין במשחקה הראשון בבונדסליגה מול נירנברג (1:1).  רוט וייס אסן קיבלה עבור העברתו להרטה 10,000 מארקים גרמנים, אוטו זכה לשכר חודשי של כ-1200 מארקים. לימים ייזכר אוטו בערגה בתקופה ההיא:

"לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון מהנהלת הרטה ברלין, בה אמרו לי: 'מר רהאגל, אנחנו מייחלים להגעתך'. עד לאותה תקופה חייתי עם אמי בדירה צנועה באסן. באותו היום יצאנו לעולם הגדול. אני עדיין זוכר את עצמי יושב בתוך הפולקסווגן שלי בכיכר תיאודור הויס, מביט במורד הכביש לכיוון עמוד הניצחון ושער ברנדנבורג, ושומע את עצמי אומר לעצמי: אוטו, הנה זה מתחיל!".

בהרטה היה אוטו רהאגל לאחד השחקנים היציבים והבולטים בסגל האפור של הקבוצה. אחרי שלוש עונות, ועם ירידתה של הרטה לליגה השניה, עבר לקייזרסלאוטרן ושיחק בה במשך שש עונות עד לפרישתו ממשחק, ב-1971, בשל פציעת ברך קשה.

עוד כשחקן פעיל ידע רהאגל שבתום קריירת המשחק יפנה לאימון. גם דיטריך וייזה, מאמנו בקייזרסלאוטרן, הכיר בפוטנציאל של חניכו: "עם מסירות עילאית שכזו לספורט תחרותי עוד נשמע ממנו בעתיד. הידע המקצועי ותבונת האימון שלו ברורים מעל לכל ספק".

בגיל 31 סיים רהאגל בהצלחה את קורס המאמנים של אקדמיית הספורט בקלן, ועם פרישתו ממשחק פץח בקריירת אימון מפוארת.  הוא אימן את קיקרס אופנבך, בורוסיה דורטמונד וארמיניה בילפלד לפני שזכה בתואר הראשון שלו בשנת 1980- הגביע הגרמני עם פורטונה דיסלדורף.

בארבע עשרה השנים הבאות בנה את ורדר ברמן האימתנית של שנות התשעים וזכה עימה בשתי אליפויות, שני גביעים וגביע אירופה למחזיקות גביע. אחרי עצירה קצרה בבאיירן מינכן חזר רהאגל  לקבוצת העבר שלו קייזרסלאוטרן, העפיל עימה לבונדסליגה ובעונה העוקבת זכה באליפות. אחרי שכבש כל פסגה אפשרית בגרמניה עבר לכיבוש היבשת, כשזכה באליפות אירופה עם נבחרת יוון.

ועכשיו, בגיל 73, ואחרי שתים עשרה שנות היעדרות מהבונדסליגה, חזר "המלך אוטו" למקום בו הכול התחיל וינסה להציל את הרטה ברלין מירידה, ומצפה לו עבודה רבה.  ארבעים ותשע שנים אחרי משחקו הראשון בבונדסליגה הדריך רהאגל את הקבוצה במשחק ההפסד בחוץ מול יריבתה למאבק הירידה אאוגסבורג (0:3)  שהוריד את הרטה אל מתחת לקו האדום.

בלי קשר להפסד, רהאגל נהנה מתשומת הלב המחודשת לה הוא זוכה מאז עזב את נבחרת יוון.  במסיבת העיתונאים שנערכה מיד לאחר נחיתתו בעיר, הוא אמר: "איש אינו יכול לקחת ממני את הישגי. מצבים לחוצים אינם זרים לי".

עולם הכדורגל הגרמני משדר הסכמה מקיר לקיר באשר למינוי המפתיע. וילי למקה, יועצו המיוחד של מזכ"ל האו"ם לפיתוח, ספורט ושלום, ובעבר מנהל ורדר ברמן, אמר בעקבות המינוי: "דבר אינו מפתיע אותי אצל אוטו. אני מאושר עד הגג בשבילו".

"אנחנו יודעים מה יש בו. אין לי ולו תהייה, הוא איש מקצוע אבסולוטי", קובע תומאס שאף, שהתמנה למנג'ר ורדר ברמן עם עזיבתו של רהאגל את המועדון.

מרכוס באבל, מאמן הופנהיים וחניכו של רהאגל בבאיירן מינכן, נשמע נלהב אף הוא: "גרנדיוזי, אשמח מאוד לראות אותו שוב בקרוב" (הרטה תארח את הופנהיים במחזור האחרון).

עוד לפני משחקו הראשון מסתמן רהאגל כרכישה הטובה ביותר של הרטה העונה. המאמן הקפדן לא ייתן לאיש לערער על סמכותו המקצועית, יארגן מחדש את המערך המבולבל, יוציא את המיטב משחקנים מוגבלים ויזכה להמחאה שמנה, בדיוק כמו ביוון. עבור שלושה חודשי עבודה יזכה רהאגל לשכר של 250 אלף יורו; בונוס ההישארות שלו עומד על כחצי מיליון יורו.

מיכאל פריץ, האחראי הישיר לסאגת המאמנים הבלתי נגמרת במועדון, זוכה סוף סוף לעדנה קלה.  בברלין כבר הספיקו לשכוח את אובדן הדרך ברגעים קריטיים לעתיד המועדון, ועל ירידת ליגה לא מוכנים לדבר, ורהאגל הוא כדור ההרגעה הטוב ביותר שקיים בנסיבות הקיימות בשוק המאמנים המקומי.

ורק אוליבר קאן, ששיחק גם הוא תחת רהאגל, לא שוכח. הוא בוחר להתרחק מהמולת המינוי ולהתייחס למדיניות ה"ניסוי וטעייה" של הנהלת הרטה: "מינוי מאמן לשלושה חודשים הוא דרישתו הברורה של מיכאל פריץ על מנת להציל את הרטה מירידת ליגה. המשמעות האחרת של המינוי היא כי כבר בתום העונה יחל החיפוש אחר מאמן חדש. אחרי ארבעה מאמנים בשנתיים וחצי, ברור לכל שאין המשכיות בקו המחשבה המקצועי של המועדון".

איש לא יפנה חצים לכיוונו של רהאגל במקרה של ירידת ליגה. הוא יודע שאין לו מה להפסיד. במקרה הטוב הוא יזכה לכל התהילה על מסע הישרדות מופלא, במקרה הגרוע יחזור לפרישה הנוחה והמרופדת. עד אז ייהנה מאור הזרקורים המחודש ומהאמון הגורף ביכולתו המקצועית. אין לרהאגל מה להוכיח, ויש לו שבעים ושניים ימים להוכיח זאת.

 

דה באזר – בלוגים של ספורט

ברלינאלה

43 ימי עבודה הספיקו למיכאל פריץ. ביום ראשון פיטר המנהל המקצועי של הרטה ברלין את מאמנה, מיכאל סקיבה. לפיטורים קדמו ארבעה משחקי ליגה ומשחק רבע גמר הגביע הגרמני, בניהולו של סקיבה, שהסתיימו בהפסדים. השיא הגיע בתבוסה לשטוטגרט 5:0, שאחריה הודה סקיבה ש"זו היתה המחצית הראשונה הגרועה ביותר שחוויתי אי פעם כמאמן".

גם בלי הודאה מרשיעה שכזו לא היה לסקיבה סיכוי מול מיכאל פריץ. שתי בדיחות רצות באופן קבוע על המנהל המקצועי של הרטה, שתיהן מיוחסות לפתיל הקצר שלו. האחת גורסת שלמאמן שחותם בהרטה כדאי לחשוב על אלטרנטיבה עוד לפני מעמד החתימה. השנייה תומכת במיכאל פריץ לתפקיד המאמן, מתישהו הוא כבר יפטר את עצמו.

פריץ, חלוץ העבר של הרטה ברלין ומלך שעריה בכל הזמנים, הגיע לתפקיד מלמטה. עם סיום הקריירה הצטרף בתפקיד זוטר לצוות ההנהלה, היה לעוזרו של המנהל המקצועי דאז דיטר הונס, וכשהונס עזב לוולפסבורג, ב-2009, תפס את מקומו בצעד מתבקש.

מאז הספיק פריץ לרדת ליגה, להחתים שחקנים בעלי שם על חוזים ארוכי טווח עוד בליגה השניה, להעפיל לבונדסליגה כאלוף, ולמנות ארבעה מאמנים לתפקיד. החמישי בדרך.

*

בתחילת עונת 2009/10 שלח פריץ את לוסיאן פאבר הביתה אחרי שתי תבוסות רצופות, 4:0 לפרייבורג ו-1:5 להופנהיים, שחתמו סדרה של שבעה הפסדים רצופים.

מחליפו של פאבר, פרידהלם פונקל, קיבל את המושכות ועד לסיום העונה לא הצליח לחלץ את הקבוצה מהמקום האחרון.

למרקוס באבל העניק פריץ  750 אלף יורו לעונה, כדי שיחזיר את הרטה לבונדסליגה הראשונה ויבסס את מקומה בליגה הבכירה – אבל למרות שבחים מקיר לקיר על מקצועיותו של באבל, פריץ פיטר אותו לקראת סיום הסיבוב הראשון העונה, אחרי מסע הכפשות דו-צדדי.

בגרמניה לא מפסיקים הרחשים סביב פיטורים אלו. אין פרסום רשמי בעניין, אבל יש מספיק אנשים שיישבעו שהסיפור הבא נכון: מרקוס באבל, שמעולם לא שכר דירה בברלין והמשיך להתגורר במשך כשנה וחצי במלון בעיר, מצא נחמה בזרועות מזכירתו של מיכאל פריץ. הדבר נודע לאשתו של באבל, שדרשה מפריץ להפסיק את העסקתו ואיימה לפרסם את העניין בתקשורת, אם לא ייעשה כן.

ואז הגיע סקיבה – עסקת ההחתמה שלו זכתה בן לילה להגדרה "השגיאה הגדולה בתולדות הבונדסליגה" – וכעבור פחות מחודשיים פוטר.

הטיפול עומד לכאוב לקופת המועדון המהודקת ממילא: פיטוריו של באבל עלו כמעט מיליון יורו. 250 אלף הועברו כפיצוי לאסקיסהירספור הטורקית, שסקיבה אימן בחוזה ארוך-טווח לפני שהוחזר לגרמניה, 150 אלף שולמו עד כה לסקיבה בתפקיד, ופיצויי הפיטורין להם יזכה מוערכים בכחצי מיליון יורו עבור חודשיים של עבודה, אפס נקודות, הדחה מרבע הגמר, שנים עשר שערי חובה ושער זכות אחד.

פריץ עצמו הודה בכישלון: "הגענו למצב קשה עם חמישה הפסדים רצופים, ובעיקר עם אופי תבוסתני במשחק בשטוטגרט, והיינו חייבים לפעול. זו אחריותי לתקן את השגיאות עבור המועדון".

*

בינתיים חבר מרקוס באבל לדיטמר הופ, והדריך את הופנהיים במשחקה האחרון מול ורדר ברמן (1:1).  הולגר סטניסלבסקי, המאמן שפוטר מהופנהיים, הוזכר מיידית כמועמד לתפקיד בברלין.

מיכאל פריץ שומר על שתיקה תקשורתית ביומיים האחרונים. הוא יודע שלא רק המועדון חייב שינוי מיידי, גם לו עצמו לא נותרה ברירה. ירידה שניה בתוך שלוש שנים לא תתקבל בעין אוהדת אפילו אצל מי שעמדו לצידו במשך כל תקופתו בתפקיד.

ירידת ליגה בתום העונה תיחשב לכישלון קולוסאלי בברלין ותסיים את תפקידו של פריץ במועדון. שחקנים בכירים יעזבו, התקציב יקטן משמעותית והרטה תיאלץ להתכונן לעונות שחונות בליגה השנייה ולהתבססות על שחקנים צעירים וזולים.

ריץ יודע שפיטורי מאמן לאחר חמישה משחקים בלבד מעידים על כשלון אישי בבחירת האדם לתפקיד.  הפעם, כמו בסאגות הפיטורים הקודמות, סקיבה הוא השעיר לעזאזל. המינוי הבא מטעמו יגיע במטרה כפולה: להציל את עתידה של הרטה בבונדסליגה, ואת זה של פריץ בהרטה.

*

מיכאל סקיבה, בן ה-46, יישב בבית ויתנחם בפיצויי הפיטורין. הוא יודע שהחודשיים שעשה בחייו כמאמן הרטה יירשמו ככישלון המקצועי הגדול בקריירת האימון שלו. אחרי שבעונה שעברה פוטר מאיינטרכט פרנקפורט בעקבות הידרדרות הקבוצה למאבקי הירידה, הוא מקוטלג כעת  -  ועד יוכח אחרת –  כמאמן שנס ליחו, כזה שאינו מסוגל להחזיק קבוצה בבונדסליגה.

באבל, שפוטר מהרטה חודשיים לפניו, יודע את מי צריך לנחם: "זה מצער, אני מעריך את סקיבה, כמובן שזה לא נעים. מצד שני קורני ליטמן (הנשיא הקודם של סט. פאולי) אמר לי פעם: היזהרו בבחירות הקריירה שלכם, אתם יודעים בדיוק לאן אתם נכנסים".

***

דה באזר – בלוגים של ספורט

הרטה, אל תלכי! הרטה!!

לפני שלושה שבועות ראיתי בשידור אינטרנטי קטוע את נירנברג מנצחת את הרטה ברלין 0:2.  לפני שבועיים ישבתי בקור של מינוס חמש מעלות וראיתי את הרטה מפסידה בבית להמבורג 2:1.   בשבת האחרונה הייתי בחו"ל ו"פספסתי" את ההפסד הביתי של הרטה להאנובר 1:0.  על הערב – רבע גמר גביע, הרטה מול בורוסיה מנשנגלאדבך, מינוס שמונה מעלות – החלטתי לוותר.  לא בא לי.  והרטה? כרגיל, הפסידה (2:0).

שלושה משחקים בתוך הסיבוב השני של הבונדסליגה והרטה עם שלושה הפסדים.  מזל שבמחזור האחרון לא ניצחו קייזרסלאוטרן, אאוגסבורג ופרייבורג, אחרת היתה הרטה מוצאת את עצמה לקראת המחזור ה-21 מתחת לקו האדום.  כרגע היא רחוקה ממנו מרחק שתי נקודות, אבל כמו שהיא נראית לא יופתע איש אם כך יקרה.

*

לפני שתי עונות ירדה הרטה מהמקום האחרון לליגה השנייה.  המנהל המקצועי מיכאל פריץ השכיל לחזק את הקבוצה, החתים שחקנים בכירים ומבוקשים על חוזים ארוכי טווח והצליח להעמיד סגל חזק שסיים את עונת הליגה השנייה עם אליפות בפער של תשע נקודות מהמקום השני וחזרה לבונדסליגה הבכירה.

מיכאל פריץ הימר על הקריירה שלו ועל העתיד של המועדון.  לכולם היה ברור שהרטה חזרה לבונדסליגה כדי להישאר.  פריץ ידע שכדי להחזיק את הרטה ברמות המקצועיות הקיימות וכדי להמשיך וליצור עבורה ביקוש בשוק השחקנים הוא חייב את המועדון בליגה הבכירה.  איש לא היה מוכן להרהר באפשרות שהרטה לא תצליח לשרוד בליגה ושוב תרד.  עכשיו יש כבר מי שמעלים על דל שפתם את המילה "ירידה".

אם הרטה תרד ליגה בתום העונה יהיה זה הסוף שלה לשנים הקרובות.  שחקנים בכירים כמו אדריאן ראמוס, פטר נימאייר, רפאל ותומאס קראפט יעזבו לאלתר והמועדון העני ייאלץ להסתפק בשחקני הבית.  עם סחורה כזו לא עולים ליגה, עם סחורה כזו משחקים כמה שנים בליגת המשנה, משתדלים תחילה לשרוד ובהמשך לבנות קבוצה שתיתן פייט בצמרת במשך כמה שנים לפני שתתחיל להעביר בראש מחשבות של חזרה לבונדסליגה.

*

ארבעה עשר משחקי ליגה נותרו להרטה כדי לעשות את מה שציפו ממנה בתחילת העונה – לשרוד.   מחלומות יהירים על מקום עשירי, אם לא יותר, יורדות הציפיות עד למינימום הדרוש.  גם מקום חמישה עשר יספק את האוהדים, העיקר שתהיה עוד עונה בבונדסליגה.   הייתי בליגה השנייה, ראיתי איך זה נראה, לא רוצה לחזור לשם, רוצה בונדסליגה.  לא אכפת לי לסבול ולהיות במתח עד למחזור האחרון, רק שתישארו.