ייסורי הרטה


בבוקר יום שישי התעוררתי עם תחושה מעולה והתרגשות.  משחק ביום שישי תמיד משמח, זו דרך נהדרת להתחיל את סוף השבוע.  הפעם אירחה הרטה ברלין את מוליכת הטבלה באייר לברקוזן.  הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי לעבודה היה לשלוח הודעת סמס לברלינאי ולספר לו על ההרגשה הטובה שלי לגבי המשחק.  הוא שלח מיד הודעה וסיפר שגם הוא מרגיש כך.  טוב, העובדה היא ששנינו מרגישים כך לפני כל משחק, אולי בגלל שזו הרטה שלנו, ולא משנה איך היא תשחק ובאיזה מקום היא תמוקם – אנחנו תמיד מאמינים בה ואוהבים אותה.  גם מזוכיסטים לא יוכלו להסביר למה הכאב עושה להם את זה, בדיוק כמו שאדם מאוהב לא יוכל להסביר למה הוא מאוהב.  זה פשוט ככה.

ואם לא היתה לנו את ההרגשה הזו היה לנו קשה מאוד לצפות בהרטה העונה.  הברלינאי שבע אכזבות מהרטה. הוא חווה עם הקבוצה את הליגה השלישית.  אני מפונק יותר, הגעתי בעונה המדהימה אשתקד והתלהבתי מכל הקונספט של הכדורגל הגרמני, והנצחונות רק תרמו לכך.  העונה הזו היא סיפור אחר לגמרי.  הייתי היחיד מבין חבריי שהגיע למשחק הבית הראשון, במחזור הראשון, של הרטה, שנערך באמצע אוגוסט.  כל החברים היו בחופשת קיץ ולא הגיעו למשחק, וכך הייתי היחיד מביניהם שזכה לראות נצחון של הרטה העונה, נחמת עניים.  אפילו הנצחונות של הרטה בליגה האירופית היו, רחמנא ליצלן, במשחקי חוץ.  ולכן, כשהסתיימה המחצית הראשונה של המשחק  והלוח הראה 0-1 להרטה מול לברקוזן, חווינו רגע אמיתי של אושר.  לרדת עם יתרון בהפסקה? מתי זה קרה לנו פעם? מתי הרגשנו טוב במחצית? לגורל, כך מסתבר, יש חוש אירוני.

במחצית השניה היתה הרטה גרועה.  קל לשכוח את זה אחרי משחק של ארבעה שערים, שניים מתוכם בשלוש הדקות האחרונות, אבל קשה להתעלם מהעובדה שלא זו היכולת שתשאיר את הרטה בליגה.  משחק הקבוצה איטי מאוד ומתבסס על יכולות אישיות.  אין טקטיקה אמיתית, וכך מגיעים כמעט כל הכדורים לרפאל שמצידו מתחיל לכדרר עד אין סוף, ורוב הזמן זה לא עבד, גם מפני שההגנה של לברקוזן הצליחה לנטרל אותו אחרי כמה שניות של שעשועים וגם מפני שאין שחקני התקפה רציניים בהרטה שיכולים לגמור מהלך לבד.  אדריאן ראמוס הוא היוצא מן הכלל.  יש לו יכולת שליטה מעולה בכדור, נגיחה מדוייקת וחזקה, הוא גבוה, חזק ומהיר והבקיע ארבעה שערים בשלושת המשחקים האחרונים, אבל אין לו עם מי לשחק, ואם ימשיך כך הוא לבטח לא יישאר בברלין בעונה הבאה.  גויקו קצ'אר הוא המקרה ההפוך.  שלושה שערים בשלושת המשחקים הראשונים של הליגה ומאז כלום.  פרידהלם פונקל הוריד אותו לספסל במשחקים האחרונים והסוכן של קצ'אר כבר הודיע שהוא מעוניין להשתחרר בינואר אם לא יעלה בהרכב הראשון.  אז הוא עלה מול לברקוזן, היה חלש, קיבל כרטיס צהוב שני על השלכת כדור טיפשית דקה אחת אחרי שער השוויון של לברקוזן, ובמהלך חסר אחריות השאיר את הרטה עם עשרה שחקנים ברגע של משבר.  וזה כבר עניין של מנטליות של קבוצת תחתית.  באופן טבעי כל החלטה של השופט שפוגעת בהרטה מכעיסה את הקהל והשחקנים, קבוצות תחתית תמיד ירגישו מקופחות.  החוכמה היא להישאר מרוכז ברגעים החשובים.  אבל אם פטריק אברט מקבל צהוב שני על דברים שאמר לשופט ומורחק ממשחק ההפסד להירנביין, ואם רפאל משליך כדור ומקבל צהוב שני מול ונסטפילס, וכמה ימים מאוחר יותר גם כריסטוף יאנקר מורחק בצהוב שני מול שאלקה זה אומר דרשני.  זה אומר שיש לנו עסק עם קבוצת תחתית שלא יודעת להתנהג בחוכמה, ועובדה זו לבדה עלולה לעשות את ההבדל בין ירידה להישארות.

זה מה שנשאר?

סיום המשחק השאיר אותי עם רגשות מעורבים.  מצד אחד הרטה שיחקה רע מאוד.  כל התקפה של לברקוזן היתה קטלנית יותר, חדה יותר ומסוכנת יותר.  זה נראה כמו משחק של הגדולים נגד הקטנים.  כשהגול השני של לברקוזן הגיע בדקה התשעים זה הרגיש כמו נעיצת סכין בבשר החי, זה היה יותר מדי עבור כולנו, כל האוהדים.  מצד שני המשיכה הרטה להילחם בשתי דקות תוספת הזמן, לא איבדה תקווה והצליחה להשוות במהלך האחרון של המשחק.  קפצתי לאוויר בשמחה אחרי השוויון, אבל סיום המשחק, עשרים שניות מאוחר יותר, הבהיר שמצבה של הרטה גרוע מאוד.  שש נקודות משישה עשר משחקים, עם זה לא נשארים ליגה.  אבל גם השוויון בדקה התשעים ושתיים הוא משהו שלא היה לנו קודם.  עם שריקת הסיום לא הצלחתי להבין מדוע אני ממשיך להגיע למשחקים, רמת המשחק הידודה של הרטה גורמת לי לכאב גדול מדי.  חצי שעה מאוחר יותר כבר שוחחתי עם הברלינאי על קניית כרטיסים למשחק הליגה האירופית מול ספורטינג ליסבון.  וינס לומברדי, מאמן הפוטבול האגדי של הגרין ביי פאקרס, היטיב לבטא את התחושה כשאמר "לנצח זה לא הכל – אבל לרצות לנצח זה כן".  הירידה האפשרית לא מטרידה אותי יותר.  כל מה שאני רוצה זה לראות את הרטה במיטבה, עד כמה שהדבר אפשרי.  אני רוצה שהיא תנצח, ואם לא אז שתראה שהיא רוצה לנצח.  אני גם רוצה לראות אותה עוברת לשלב הבא בליגה האירופית.   הרטה זקוקה לנקודה במשחק הבית מול ליסבון כדי להמשיך הלאה.  אומרים שקבוצה כמו הרטה ברלין, ששקועה עמוק במקום האחרון עם רגל וחצי בליגה השניה,  צריכה להתמקד במאבקי ההישארות ולא לבזבז כוחות מיותרים בליגה האירופית, המפעל השני בחשיבותו באירופה.  אלה שאומרים את זה לא מבינים דבר אחד בסיסי – נכון לעכשיו, אין מצב לוותר על זה, הליגה האירופית היא כל מה שיש להרטה ברלין.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: