הרטה מגיעה לפרייבורג – סיפור על שש נקודות


לפני עשרים ושש שנים טסתי לטיול באירופה יחד עם כמה מבני משפחתי.  באותה שנה חגגתי שישה עשר קיצים ושמחתי על ההזדמנות לטוס בפעם הראשונה לאירופה ובאותה נשימה גם על שבוע וחצי בהם לא אצטרך לפקוד את ספסל הלימודים.  שכרנו רכב בוונציה, פורד אסקורט 1300 סמ"ק (המוכרת גם כ'פורד אריקה') ויצאנו לדרך, חוצים את איטליה, שוויץ, גרמניה, הולנד ובלגיה, לרוחבן ובעיקר לאורכן.  אחת הערים המקסימות אליהן הגענו במהלך הטיול היתה פרייבורג, עיר קטנה במדינת באדן וורטמברג שבדרום גרמניה, עם אוכלוסיה של כמאה ושמונים אלך איש (נכון לשנת 1985).  זכורה לי בעיקר העיר העתיקה – בנייני לבנים חומות, חנויות תכשיטים בכל פינה, תעלות מים צרות העוברות ברחובות ורכבות חשמליות שמאלצות את הולכי הרגל להיצמד לקירות הבתים כדי שתוכל לעבור ברחובות הצרים בלי לגרור מישהו איתה לתחנה הבאה.  העיר הדרומית, שהופצצה קשות בזמן מלחמת העולם השניה ושוטחה כמעט לגמרי, נבנתה מחדש על פי תוכניות המתאר המקוריות והפכה לפנינה ארכיטקטיונית.  אפילו הביג מאק בעיר טעים מהרגיל.

יש לי סימפטיה לעיר פרייבורג, פחות לקבוצת הכדורגל שלה.  כמובן שאין לי שום דבר נגד הקבוצה, ורק הסיטואציה הנוכחית בבונדסליגה הביאה אותי לרצות בכשלונה.  פרייבורג נמצאת במקום החמישה עשר, בדיוק מעל הקו האדום, עם תשע עשרה נקודות.  תקופה קשה עוברת על הקבוצה שעלתה בעונה שעברה לליגה הראשונה.  ההתמודדות עם הקבוצות הותיקות קשה מאוד ורק כשלונות בלתי פוסקים של היריבות בתחתית – האנובר 96 ונירנברג – מעניקות לה מעט אוויר לנשימה.  יש עוד קבוצה אחת שעושה את הייאוש של פרייבורג יותר נוח – הרטה ברלין.  אם לפרייבורג קשה, להרטה זהו סיוט מתמשך.  הרטה נמצאת בליגה הראשונה משנת 1997.  המיקום הנמוך ביותר אליו הגיעה מאז ועד לעונה הארורה הזו, היה המקום השנים עשר.  בשלוש עונות, כולל זו האחרונה, סיימה הרטה במקום הרביעי.  נראה שהרטה לא יודעת איך להתמודד עם הצניחה התלולה מאיגרא רמא לבירה עמיקתא.  עם שתים עשרה נקודות אחרי עשרים ושניים מחזורים המצב קשה מאוד וענני הליגה השניה מתחילים לשוט לכיוון האולימפיה שטדיון.  והנה, המחזור העשרים ושלושה הביא עמו גלגל הצלה פוטנציאלי להרטה (וגם לפרייבורג, אך מן הסתם זה לא מעלה את מדד האושר שלי).  הבאדה נובה שטדיון, מגרשה הביתי של פרייבורג, ערוך לביקור של הרטה ברלין במשחק על שש נקודות.  הפער בין הרטה ברלין לפרייבורג עומד ערב המשחק על שבע נקודות, והיכולת של הרטה בסיבוב השני משופרת וטובה מזו של פרייבורג, שהשיגה רק נקודה אחת מתחילת הסיבוב השני.  נצחון של הרטה והפער יעמוד על ארבע נקודות בלבד.  שמונה מאות הקילומטרים המפרידים בין ברלין לפרייבורג מונעים ממני להגיע למשחק החשוב, אולי אחד החשובים העונה של הרטה.  אז במקום שמונה שעות נסיעה לכל כיוון בחרתי בעשר דקות נסיעה ברכבת לפאב שלי בפרנצלאואר ברג שמשדר את המשחק.  לפרייבורג אגיע בהזדמנות אחרת כדי לטייל בה ולהציף את זכרונות נעוריי המתוקים ממנה ולא כדי לעצור בה לרגע ולחטוף נקניקיה בלחמניה כמה דקות לפני פתיחת המשחק.

אוי הרטה הרטה…נקודה פה, נקודה שם, אף פעם לא מספיק ותמיד מרגיש כאילו אפשר היה להשיג יותר.  תודה לאל שהפעם הצליחה הקבוצה להשיג יותר, ועוד איך.  שלושה שערים ללא מענה במשחק.  כמו שפרייבורג נראתה היא לא ראויה למקום בליגה הראשונה.  כמו שהרטה נראתה, היא שווה הישרדות.  הרטה ביטלה לחלוטין את ההתקפה של פרייבורג.  ההגנה המקומית לא היתה זקוקה לעזרה של הברלינאים ודאגה לשחק בחוסר אחריות משווע.  בשער הראשון אדריאן ראמוס היה לגמרי לבד כשעט על הריבאונד מרגלו של שוער פרייבורג סימון פופלין שישה עשר מטרים מהשער.  בשער השלישי שני שחקנים של פרייבורג עמדו לפני גקאס בקצה רחבת השש עשרה.  שניהם פספסו את הכדור ואפשרו לגקאס לבעוט לשער.  החלוץ היווני היה חלש מאוד במהלך כל המשחק וגם את הבעיטה שנקרתה בדרכו לא הצליח להעביר מעבר לרגלו של המגן שהתעשת (או שגקאס היה איטי כל כך).  מזל שסיסרו עמד בדיוק מאחורי ההתרחשות, במרחק של עשרים מטרים מהשער ושוב לגמרי לבד עם הכדור שניתז לכיוונו.  מזל שסיסרו שיחרר בעיטה חזקה בחצי גובה שעצרה רק ברשת.

אחרי השער השלישי התחילו אוהדי  הרטה שישבו בפאב לדרוש, בגבהות לב מסוימת, עוד שער אחד לפחות.  זכרון ה-4:0 של פרייבורג בברלין בסיבוב הקודם עדיין כאב והנקמה היתה יכולה להיות מתוקה עד מאוד אם הרטה היתה מענישה את פרייבורג באותו מטבע בדיוק.  אם אתם שואלים אותי – לא אכאב לי אם הרטה תנצח בכל משחק עד תום העונה 0:1, העיקר שלא תפסיק לנצח.  שלוש אפס זה מרשים, שלוש אפס שני בסיבוב הנוכחי ומול היריבות העיקריות למאבק על הירידה.  עוד נצחון חשוב אחד נותר להרטה – מול נירנברג, בעוד שלושה שבועות.

כבר בשבת הקרובה, עוד לפני נירנברג, תגיע הופנהיים לברלין.  הופנהיים היא סיפור אחר לגמרי.  אמנם לא מרשימה כלל העונה ודי ממצה את המושג "קבוצת מרכז טבלה", אבל במרחק בטוח מהתחתית.  בעונה שעברה השכילה הרטה לנצח את הופנהיים בברלין, אבל אז זו היתה הרטה אחרת לגמרי.  גם העונה זו היתה הרטה אחרת לגמרי שהגיעה להופנהיים, ספגה חמישיה וחזרה הביתה ללא לוסיאן פאברה.  אפשר לבקר את המשחק של הרטה מול פרייבורג, אפשר לקטול את היריבה על היכולת הדלה, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה הטהורה היחידה – לשחקנים היתה אש בעיניים, הם עלו במטרה לנצח, להילחם, להישאר בליגה.  זה בדיוק מה שהיה חסר לקבוצה עד עתה, זה יכול להיות ההבדל הגדול ביותר בין עוד אכזבה מקומית לבין נצחון בשבת שיקרב את הרטה לעוד עונה בליגה הראשונה ואותי להסרת רוסטוק וקובלנץ ממפת תיירות הכדורגל שלי.  והדרבי הברלינאי? עד שאוניון יעלו לליגה הראשונה גם זה יכול לחכות.  פרייבורג? תמיד תהיה לי סימפטיה לעיר הקטנה עם בנייני הלבנים החומות, חנויות התכשיטים, תעלות המים והרכבות החשמליות הנעות ברחובות הצרים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: