תסתכלו עליהם ותראו אותנו


1. נבחרת ישראל פוגשת את נבחרת רומניה למשחק ידידות.  התוצאה ממש לא חשובה, וכמו שמסע המינויים ההזוי של ההתאחדות בחיפושה אחר מאמן נבחרת ברחבי העולם (איטליה, הולנד, טורקיה, רומניה – רשימה חלקית) לא עושה טוב לאף אחד, כך גם נבחרת ישראל, שנראה כי הפכה לעול על כל נושאי התפקידים בה, כולל השחקנים.  פתאום ברק יצחקי מתלונן על אי זימונו לנבחרת, למרות שכל מה שיש לו להציג מהשבועות האחרונים היה שלושער אחד מול נתניה, במשחק האחרון.  זה מה שנקרא לחיות את הרגע.  אולי גם ברצלונה תתחיל להתעניין בו, הוא הרי כבש שלושער, זה מספיק, אפילו זלאטן לא עשה זאת העונה.  כמה לא מפתיע שיניב קטן מוותר על המשחק למרות ששיחק תשעים דקות מול אשדוד, מראָה לחשיבות המשחק.  עצוב לומר – לזה כבר התרגלנו.

והנה, תחושת המיאוס מהנבחרת וסובביה לא מפסיקה.  צ'רלטון עושים כל שבאפשרותם להמשיך את המסורת הצהובה של אחד מאתרי הספורט המובילים בארץ ושל האחרים המנסים להזדנב אחריו ומקים אולפן לקראת המשחק.  אולפן? במשחק ידידות? מה בדיוק ינתחו באולפן הזה? ממתי צ'רלטון מקימים אולפן? הרי אם יש משהו בו לוקה צ'רלטון זהו השירות ללקוח לפני ואחרי המשחק, מפני שעם כל הכבוד לזכויות השידור הרבות שצ'רלטון מחזיק בהן, האם הם מאמינים, באמת ובתמים, שמשחק ידידות חסר משמעות, בלי אימונים מספיקים, בלי מאמן קבוע, שווים אולפן יותר מ…למשל…גמר גביע הליגה האנגלי?  צ'רלטון ימשיכו לזלזל בלקוח הישראלי כל עוד הוא ממורמר, עצבני ומשלם.

להשלמת החגיגה יגיע לאולפן באופן מפתיע (ממש…) האדם גס הרוח שהבהיר מהי דעתו האישית על המאמן (הזמני, הזמני, תירגע איל!) ושהשתלח בו במסיבת העיתונאים ההזויה של העשור בעולם הספורט הישראלי, יהיה פרשן הבית של צ'רלטון.  אובייקטיביות? בשביל מה זה טוב? אה, אוחנה המאמן…נו, כמו שאמרתי – בשביל מה זה טוב, האובייקטיביות הזו? יביאו את זלצר? משעמם.  שגיא כהן? פלצן.  איווניר? הוא בכלל לא אובייקטיבי, הוא מועסק ע"י ההתאחדות.  אז ברקוביץ', למה לא? האדם, שעל אפו ועל חמתו לא ימונה לתפקיד מאמן נבחרת ישראל, יהיה הפרשן.  לא של הנבחרת – של אוחנה.  ושלא תבינו אותי לא נכון – קצה נפשי גם במאמן הזמני.  אלי אוחנה נמצא מוסרית דרגה אחת מתחת לברקוביץ' בכל הנוגע לשחצנות, ודרגה אחת מעליו בכל הנוגע לתמימות המעושה ולצביעות.  אלי אוחנה הוא מאמן גרוע ואינטרסנט ממדרגה ראשונה.  אלי אוחנה משמש כפרשן בערוץ הספורט אך לא נוגע עם קצהו של קיסם שיניים באנשי ההתאחדות גם כאשר הם סורחים (וזה קורה יותר מאחת לעשור).  אובייקטיבי עלק.  ואולי התמונה הזו, של אוחנה כמאמן הנבחרת (הזמני, הבנתי!) וברקוביץ' כפרשן (זמני גם כן, אלא אם כן יחליטו בצ'רלטון להקים אולפן לפני משחקי נבחרת הנוער של ישראל. זכות הציבור לדעת!!) מראה לנו את הפרצוף האמיתי, לא רק של הכדורגל אלא גם שלנו כחברה.  השחיתות מתיזה את זרזיפיה הצהובים לכל עבר, הופכת את העיסוק בכדורגל לעוד אפיזודה שראויה ל"פנאי פלוס" וממאיסה את ענף הספורט המדהים הזה על חובביו.  אנחנו נמשיך לספוג את הזרזיפים, להירטב ולחשוב שזה בטח הגשם שחזר, כמו בכל שנה, בדיוק בפורים.  העדלאידע הזו לא תיפסק בקרוב, והצהוב הרטוב ימשיך להכות בפנים.  צופית גרנט ידעה לתעל זאת למקומות אחרים ואפילו עשתה מזה קריירה. אנחנו? ננגב ונמתין לשפריץ הבא, והוא יבוא, אין ספק שהוא יבוא. 

 

 

2. בשבת האחרונה, שעתיים לפני המשחק, גיליתי שאיבדתי את כרטיס המנוי שלי.  הגעתי בכל זאת לאצטדיון וקניתי כרטיס, רק כדי לראות את אחד המשחקים הגרועים של הרטה העונה ולחוות עוד הפסד, החמישה עשר במספר, הפעם להופנהיים.  קשה לומר שהופנהיים התאמצה יותר מדי.  היא חסמה כל נסיון התקפה של הרטה והצליחה, בנסיונותיה המועטים, להתמודד עם ההגנה ה"משופרת" של הברלינאים.  משופרת? כן, לפחות לאורך שמונים ושמונה דקות, וכולנו יודעים כמה זמן משחקים כדורגל.  ארנה פרידריך הצהיר השכם והערב שבסיבוב השני הוא יתן את הנשמה ואת כל כולו, לא רק כדי להציל את הרטה מירידה אלא גם למען מקום בנבחרת גרמניה למונדיאל.  אז הוא אמר.  בפועל הוא די בינוני, נדבק ביכולת של הקבוצה יותר מאשר היא בו.  השיא היה בשבת, כשדמבה בה עבר אותו בתוך הרחבה כאילו הוא לא היה שם בדרך לשער הראשון של הופנהיים.  פרידריך יגיע כנראה לדרא"פ כתייר או כפרשן.  למרות שהוא עשוי היה להיות היחיד בנבחרת מהרטה, עדיף כך.  טובת הנבחרת חשובה לא פחות.  ולא שהקולגות שלו להגנה מרשימים יותר מדי בקרבות אחד-על-אחד.  סטיב ואן ברגן הצליח להרשים עם פתיחת הסיבוב השני, שמר על יציבות בהגנה ושיתף פעולה בהצלחה עם הקשר האחורי פביאן לוסטנברגר, מהבודדים שמנסים להציל משהו מהעונה, אבל כשודאד איביסביץ' עמד מולו, ארבעה עשר מטרים מהשער של דרובני, זה נראה אבוד מלכתחילה.  איביסביץ' עשה לואן ברגן את הפדלאלה, הוריד אותו לדשא ונשאר לבד לגמרי מול דרובני והשער.  2-0.

אחרי הפסדים, בעיקר שרשרות הפסדים, אפשר לשמוע ביציעים בעלי מנויים שמציעים את המנוי השנתי שלהם למכירה בעבור חמישים ש"ח או כל סכום מגוחך אחר.  לפני כמה שנים ניגשתי לאחד מאותם צרחנים ביציע, אחרי הפסד נוסף של מכבי ת"א, והצעתי לו את אותם חמישים ש"ח.  הוא הביט בי כאילו נפלתי מהירח, לא הבין מאיפה באתי לו, לא קיבל את ההצעה שלי ונצפה גם שבועיים לאחר מכן בבלומפילד, כמה מפתיע.  גם אני יכול לספר סיפורים על כך שאני שמח שאיבדתי את המנוי, שמעתה לא אצטרך לראות את הבושה, את הירידה לליגה השניה ואת החדלון של הרטה ברלין.  אבל על מי אני עובד? כבר אתמול התקשרתי למשרדים להודיע על המנוי האבוד, חמישה עשר יורו יחזירו לי ליד את כרטיס הפלסטיק בצבעי כחול ולבן שיכניס אותי שוב לאצטדיון, יושיב אותי במקומי הקבוע (יציע עליון, שני מטרים ימינה ממחצית המגרש) ויעלה את תסכוליי לגבהים חדשים.  דפוק.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: