ישחקו הילדים לפנינו


זה מה שנשאר. בורשטיין

1. גבי בורשטיין רצה לשחק מול הפועל ת"א בגביע המדינה. הוא השוער של מכבי קביליו יפו והוא כנראה לא היה מעוניין לברוח מאחריות. כמובן שגבי בורשטיין לא חשב על התמונה הרחבה כי אם רק על עצמו, אחרת הוא היה מזמן מבטל את השתתפותו במשחק. המשחק עמוס במשמעויות שליליות שהיו אמורות לפקוח את עיניו מזמן, בדיוק כפי שעשו ליוסי אבוקסיס שבחר לא להשתתף במשחק. תיאורטית יכול היה בורשטיין לתפוס יום, לעצור כל נסיון הבקעה של שחקני הפועל ת"א, לעלות עם הקבוצה שלו לשלב הבא ובכך לפגוע כספית ומוראלית בקבוצה שמשלמת לו שכר. אבל הילד רוצה לשחק, הוא לא מוכן שיגידו לו לא לשחק, למה מי יגיד לו לא לשחק? לפני כחמש עשרה שנים שיחקתי בקבוצה בליגה חובבנית בארה"ב. באחד המשחקים קיבלתי כרטיס צהוב על תפיסה בחולצה של שחקן התקפה. זה היה הצהוב השלישי שלי ועל פי חוקי הליגה המקומית הורחקתי אוטומטית מהמשחק הבא. אבל אני יודע יותר טוב מהם. הם יגידו לי לא לשחק? למה מי הם? לקחתי כרטיס של שחקן אחר ועליתי איתו למגרש למשחק הבא. בהפסקה ניגש אלי השופט ושאל אותי לשמי ולתאריך הלידה שלי. את השם שהופיע על כרטיס השחקן הספקתי לשנן, את תאריך הלידה שכחתי. את אותו המשחק לא סיימתי ולאחריו הורחקתי עד סוף העונה. אני למדתי לקח, גבי בורשטיין עדיין לא אבל הוא ילמד בדרך הקשה. בורשטיין בחר להתנהג כמו עבדאי שאף אחד לא יכול עליו. הוא לא מעוניין לראות את ניגוד האינטרסים, הוא רוצה לשחק כדורגל. מוני, טביב, קצרה – טוב שבורשטיין שיחק, הוא היה חייב לספק את היצר העמוק שלו, הבסיסי שלו, האידיוטי שלו. ושלא תעיזו לוותר לו בסיום המשחק, כי אם הוא מחליט החלטה ילדותית וחסרת אחריות לא מגיע לו ג’וב של בוגר. וינסנט אניימה יסתדר כמה שבועות בלעדיו.

"שלום, הגעתי להילטון ורשה?"

2. לואיס פרננדז מונה לתפקיד מאמן נבחרת ישראל. אבי לוזון יכול היה לצאת גדול אבל הוא בחר להישאר אבי לוזון. הדבר היחיד שהוא עמד בו היה מינוי מאמן זר לנבחרת. אין לי טענה נגד המינוי של פרננדז. איני בטוח שמה שטוב לבית"ר י-ם יכול להיות טוב גם לנבחרת אבל צ’אנס צריך לתת, בעיקר למי שהצליח להוכיח שהוא מביא עמו שינוי. פרננדז לא יביא את לרואה ואגנסו אבל גם עם בניון וברדה הוא יוכל להסתדר. גם לוזון ממשיך להוכיח – הוא הטעות הגדולה ביותר שקרתה לכדורגל הישראלי מאז ומעולם. עזבו את הליגה המצחיקה שהוא יצר, עזבו את 192 הצופים שהגיעו לצפות באימפריות של עכו ור"ג, עזבו את ההבטחות חסרות השחר שלו בפתיחת הקמפיין הקודם (מישהו אמר "אם לא עולים אני מתפטר"?). אבי לוזון החתים את פרננדז על חוזה לשנה וחצי והחזיר את הכדורגל – שוב – אחורה. אי אפשר לבנות כלום בשנה וחצי, בטח לא בנבחרת שנפגשת, במקרה הטוב, פעם בשבוע, ושסובלת באופן קבוע מטראומות קשות. גם עכשיו רואה לוזון את הטווח הקרוב וכבר הספיק להצהיר ש"כולנו נחייך כל הדרך עד היורו". לוזון רוצה – שוב – לעלות ליורו. העתיד? האופק? ההמשכיות? מעניין את הסבתא שלו. יכול להיות שפרננדז לא רצה לחתום על חוזה ארוך טווח, אבל זו זכותו. חובתו של לוזון, לעומת זאת, היא בניה רצינית של כוח חזק שיעפיל לטורנירים גדולים ושיציג ניצוצות של כדורגל, וכאן הוא – שוב – נכשל. לוזון גם החליט שאלי אוחנה יהיה עוזר המאמן השני בנבחרת. למה? ככה. מצד שני, אם משה סיני, שכמאמן נכשל בהפועל ת"א ופוטר ממכבי פ"ת, מונה לאחר הפיטורים לתפקיד מאמן הנבחרת הצעירה, אז גם אוחנה יכול, הרי הוא כבר אימן את הנבחרת הלאומית (ואפילו ניצח את רומניה בחוץ, עוד פלוס לרקורד המדהים של הנבחרת במשחקי ידידות). כנראה שכל מי שנכשל במכבי פ"ת נכנס מיד לרשימת מאמני נבחרות ישראל, ראו ערך סיני, אוחנה וכן, גם טל בנין בילה שם כמה דקות. הלוגיקה הזו היא כבר מעבר להבנתי הבסיסית. 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: