בכל אשמה שאלקה


בכל אשמה שאלקה.

שבת, שישה עשר במאי 2009.  מחזור 33 עמד לצאת לדרך.  הרטה במקום השלישי עם 62 נקודות, שטוטגרט רביעית עם נקודה פחות, באיירן מינכן ו-וולפסבורג עם נקודה יותר.  שאלקה בכלל במקום השמיני, מסיימת את העונה שלה די מוקדם.  מחזור קודם לכן ניצחה שטוטגרש בגלזנקירשן את שאלקה ושמרה על פער נקודה מהרטה שניצחה את קלן, גם כן בחוץ.  מזה שלושה משחקי בית האצטדיון האולימפי בברלין מלא עד אפס מקום במשחקי הרטה, על כל 74,228 מקומות הישיבה בו.  הכל היה מוכן לנצחון על שאלקה, שמירה על פער של נקודה אחת לקראת המחזור האחרון, ריצה לאליפות עד הסוף ולכל הפחות המקום השלישי וכרטיס לליגת האלופות.

שבת, עשרים וארבעה באפריל, 2010.  כל כך הרבה משחקי "הזדמנות אחרונה" היו להרטה ברלין העונה, בעיקר בסיבוב השני.  לכל משחק גורלי שכזה הגיעה הרטה אחרי סדרת נצחונות מרשימים, תמיד בחוץ, תמיד בהפרש של שלושה שערים לפחות.  בכל משחק גורלי איבדה הרטה את הראש והפסידה.  כך היה מול הופנהיים (2:0), נירנברג (2:1) ושטוטגרט (1:0).  הרטה לא נותנת לעצמה צ'אנס אבל הליגה כנראה לא מוכנה לוותר על הרטה בכזו קלות ומספקת לה עוד משחק הזדמנות אחרונה, בבית מול שאלקה.  רק שהפעם זו לא שאלקה של העונה שעברה.  הפעם זו קבוצה שרחוקה שתי נקודות מהמוליכה באיירן.  פליקס מגאת אמר שבאיירן לא תנצח עד סוף העונה, אמר וצדק – רק תיקו מול מנשנגלאדבך.  ומה מתאים יותר לשאלקה מאשר נצחון בברלין?

עונת 2009 היתה מדהימה לכל הדעות.  אצטדיון כמעט מלא בכל משחק, אווירה של צמרת, נצחונות מול כל הקבוצות הגדולות בבית, אפילו בירה חינם במשחק הבית האחרון לאותה עונה, אותו משחק מול שאלקה.  קיבלנו קופונים בכניסה למתחם, אספנו את חצי הליטר שלנו ונכנסנו לאצטדיון, מוכנים לעוד חגיגה אחת של הרטה.  זה לא מה שראינו.  המשחק כולו נראה שייך לספרה אחרת, כזו של פלייאוף אמצעי של הלוזון ליג.  לא היה כדורגל, לא היו התקפות, היה משעמם.  זו היתה ההזדמנות של הרטה לעשות משהו שהיא אף פעם לא עשתה, לסיים במקום השלישי לכל הפחות ולכו תדעו, אולי אפילו שני מקומות יותר.  תיאורטית ומעשית זה היה אפשרי, אבל זה לא מה שקרה.  תיקו אפס משעמם, נצחון של שטוטגרט והיא קפצה מעל הרטה למקום השלישי, נקודה אחת יותר.

הפעם לא חילקו קופונים.  בפעם שעברה זה קרה אחרי ששלושה משחקים רצופים היה האצטדיון מלא, ופאל דרדאי, שחקן הקבוצה, מימן 55,000 ליטרים של בירה כאות תודה לאוהדים.  הפעם הגיעו רק 60,000, פחות מאשר מול נירנברג.  אני יודע עם מי יש לי עסק העונה, הרטה לא מתפקדת, יש לה נצחון ביתי אחד בלבד ומתחילת הסיבוב השני כבשה רק שני שערים בבית.  ככה לא נשארים ליגה בשום יבשת בעולם.  אבל כמו תמיד היציע המזרחי לא מפסיק לשיר, אלפי הדגלים מתנופפים, השירה מרעידה את האצטדיון ושוב עולה מעט אופטימיות.  הרי לא יכול להיות שגם הפעם לא יאכלו השחקנים את הדשא, אם לא בשבילם לפחות בשביל הקהל שלא עוזב את הקבוצה לרגע.  אז זהו, שיכול להיות, וזה מה שהיה.

מחזור אחרון לעונת 2009, שטוטגרט מול באיירן, הרטה נסעה לקרלסרוהה שירדה ליגה שני מחזורים קודם לכן.  בסיבוב הקודם הביסה הרטה את קרלסרוהה 0:4 במשחק חד צדדי לחלוטין.  אבל הפעם משהו קרה להרטה.  התיקו אפס הוציא אוויר לשחקנים וככה נראתה הקבוצה במחזור האחרון.  שטוטגרט הפסידה לבאיירן, מה נשאר להרטה? לנצח את האחרונה בטבלה, להעפיל למקום השלישי ולשחק בצ'מפיונס בעונה הבאה.  הרטה הובסה 4:0, אבל עד היום ברור כמעט לכל אוהד שהכשלון לא היה באותה תבוסת חוץ – הכשלון החל בתיקו אפס מול שאלקה, התבוסה בקרלסרוהה היתה רק אקורד סיום צורם.

בדקה ה-87 בעט ווסטרמן כדור לרשת.  שאלקה מובילה 0:1.  זה בדיוק מה שקרה כל העונה – הרטה מחזיקה מעמד, מראה ניצוצות, אני מת כבר לראות כדור שלה ברשת, ותמיד זה הכדור של האורחים שנכנס ומכניס עוד תוגה ללב ולחץ לחזה.  בסיום המשחק לא יכולתי לקום וללכת כמו אחרי כל הפסד העונה, נשארתי במקומי דקות ארוכות, הרבה אחרי שהאצטדיון התרוקן מיושביו.  עמוק בפנים זה הרגיש כמו הסוף.  ההיסטוריה של הבונדסליגה מקטלגת את שאלקה והרטה כאויבים.  לא ברור לי למה, אני רק יודע שככה זה.  אויבים או לא, גם העונה זימן לנו הגורל את שאלקה למשחק "ההזדמנות האחרונה" האחרונה בהחלט, וגם העונה, בדיוק כמו בעונה שעברה, כשלה הרטה לעשות את ההבדל ולנצח.  והרי אם הרטה היתה מסיימת את עונת 2009 במקום השלישי היא היתה מתחזקת, שחקנים היו רוצים להגיע אליה, ליגת האלופות וכל זה.  אבל הליגה האירופית לא מרגשת את שחקני החיזוק יותר מדי, יש 7000 קבוצות במפעל הזה בכל שנה, יש לאן ללכת.  אם רק היתה הרטה מנצחת אז את שאלקה ממש לא היה משנה אם היא היתה מפסידה בקרלסרוהה 18:0 – הרטה היתה מסיימת שלישית.

שמעו בדיחה: ילד שואל את אביו: "אבא, מה ההבדל בין תיאורטי למעשי?".  האב חושב לרגע ושולח את בנו לשאול את אמו ואחותו אם היו מוכנות לשכב עם השכן תמורת אלף דולר כל אחת.  הילד הולך, שואל, חוזר לאביו ואומר לו שהן מוכנות.  ואז אומר האב: "תיאורטית יש לנו 2000 דולר בכיס, מעשית יש לנו שתי זונות בבית".  אז בלי הכללות כמובן ובמחילה מראש מכל הנשים שקוראות את הפוסט, אבל ככה זה – תיאורטית היתה יכולה הרטה להפוך עוד עונה למאושרת עבור כולנו.  מעשית נפגוש את קרלסרוהה כבר בעונה הבאה, ולא בגלל שקרלסרוהה עלתה ליגה.  אה, וגם דרבי ברלינאי.  שמחת זקנתי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: