קיץ של מונדיאל


בינואר 2006 נחתתי בפעם הראשונה בברלין.  יצאתי מהטרמינל היישר למינוס שמונה מעלות מקפיאות.  למחרת נרשמו מינוס שש עשרה מעלות.  ביום.  החורף היה נוראי, לא הבנתי מה אני עושה בעיר הקפואה הזו, בלי עבודה, בלי אישור עבודה, בלי ויזה, בלי לדעת מה יהיה מחר.  אבל גם ברגעים הקשים ביותר במהלך אותו חורף מר, ידעתי שאשאר בברלין לפחות עד הקיץ.  זכיתי להיות בארה"ב כשזו אירחה את מונדיאל 1994.  האווירה במדינת הבייסבול והפוטבול לא הזכירה אפילו את זו הנחווית במגרשה של צפרירים חולון.  מעטים היו האנשים מסביבי שהתעניינו בכדורגל בכלל ובאליפות העולם לנבחרות בפרט.  האיטלקים, הקמרונים, הירדנים והצרפתים ששיחקו איתי בליגת החובבים של דרום אריזונה היו היחידים איתם יכולתי לדון בענייני כדורגל חשובים שתופסים מקום מרכזי באירופה, אסיה, ובעצם בכל מקום שאינו צפון אמריקה.  ועכשיו, כשאני בגרמניה, במדינה שאוהבת כדורגל עם ליגה מהטובות בעולם, ואת זה לפספס? אין מצב, גם אם אפרד קודם לכן מהאגורה האחרונה שלי לא אעזוב לפני הגמר.

הקיץ הגיע, אני עדיין מובטל שידע חסכונות גדולים יותר אך כמה חודשים קודם לכן.  את הויזה אני מאריך בכל חודשיים.  פקידת ההגירה מכווצת את גבותיה ושולחת בי מבט עכור וכועס בכל פעם שאני מגיע אליה לחידוש אשרת השהיה.  היא מזהירה אותי שזו הפעם האחרונה.  זו הפעם השלישית שהיא אומרת ש'זו הפעם האחרונה'.  אמינות הוא לא הצד החזק שלי, וטוב שכך.  חוץ מזה  שתגיד מה שהיא רוצה, בקיץ אני כאן, כל השאר יסתדר.  ישראלי או לא? לקראת המאורע מגיע חברי הטוב מהארץ ומתנחל אצלי.  הימים ימי שלב הבתים.  בכל כיכר בברלין מוצב מסך ענק.  בכל קיוסק/חנות/פאב/מסעדה אפשר למצוא לפחות שלושה מסכי טלויזיה.  כל ברלין, כל גרמניה עמוק בתוך המונדיאל.  אוהדי הנבחרות השונות הגיעו באלפיהם לעיר.  הקרואטים הם הרועשים והססגוניים ביותר, לבושים בחולצות הדמקה שלהם, שותים ושרים בלי סוף.  הברזילאים אשכרה רוקדים בבוקר ובלילה.  המקומיים לא מפגרים אחריהם והתחושה היא שמדינה שלמה עומדת מאחורי נבחרת הכדורגל שלה, נבחרת גרמניה. 

סוני סנטר, ברלין

בכל בוקר אנו מוליכים את עצמנו, אפופי שינה וקוריה, עמוק אל תוך התור לאצטדיון שנבנה במרכז "סוני" בפוטסדאמר פלאץ.  ה'אצטדיון' נבנה סביב למזרקה הגדולה, עם יציעים ובהם מושבים לאלף וחמש מאות איש.  כרטיסים בחינם, כל הקודם זוכה.  צעירים עם גלוני בירה ענקיים על גבם וברז בידם מסתובבים בין היושבים.  מסך ענק בכל צד של המזרקה – ארבעה בסה"כ – ומסכים קטנים יותר מעטרים את הפינות הריקות.  אולפן המונדיאל הגרמני משדר בין המשחקים והאווירה שמחה ומאושרת.  כל משחק נחשב, אין משחקים נחותים, העיקר הכדורגל, האלכוהול והאווירה.  וכך גם ההתמודדות בין אוקראינה לערב הסעודית לא מותירה מושב אחד פנוי. 

שער ברנדנבורג

שער ברנדנבורג הוא אחד מסמליה המובהקים של ברלין, היחיד שנותר משעריה הרבים של העיר.  השער ששימש כמעבר בין מזרח ומערב ברלין, נחסם עם הקמת חומת ברלין ב-1961 ונפתח שוב לאחר נפילתה עשרים ושמונה שנים מאוחר יותר, מהווה נקודת מפגש חשובה לאוהדי כדורגל בימים אלו.  על קצהו העליון של השער ישובה אלת הניצחון במרכבתה, מביטה למטה ומתמוגגת.  מסך ענק של 67×67מ' הוקם מתחתיה, ובו אפשר לצפות בכל משחקי המונדיאל.  השדרה הרחבה המסתיימת בשער נסגרה כולה לתנועת רכבים, ודוכני נקניקיות, בירות ופיצ'פקס מעטרים את כל השטח, המוקף כולו במעגלי אבטחה קפדניים.  בכל יום נתון מגיעים לכאן לפחות שלוש מאות אלף צופים. במשחק בין אנגולה למכסיקו הגיעו 400,000 איש, ברזיל מול קרואטיה – 750,000,  במשחק על המקום השלישי בין גרמניה לפורטוגל הוערכה נוכחות של 900,000 איש.  בגמר המספר עבר את המיליון.

שלושה משחקים ביום ואופציות הצפייה אינסופיות, אבל מה זה מונדיאל בלי להיות שם כשזה קורה? שישה משחקים נערכים בברלין במהלך הטורניר, ואני והחבר שלי נוסעים לאולימפיה שטדיון כדי לנסות ולהשיג כרטיס למשחק בין שבדיה ופרגוואי  במסגרת בית ב'.  אני מלא קנאה בבעלי הכרטיסים, מסתובבים כמו טווסים נפוחי חשיבות עם הכרטיס הלכוד בתוך מעטפת פלסטיק קשיח התלויה על צווארם בשרוך צבעוני.  אם לי היה כרטיס הייתי שומר אותו עמוק בתוך הכיס כדי שאיש לא יוכל אפילו להעיף בו מבט, שלא תבוא בראשו מחשבת זימה ופשע, שלא יחשוק בכרטיס יקר מפז זה, שלא תישלח ידו ותתלוש את מעטפת הפלסטיק, לאסוף אותה אל חיקו ולהעלם בתוך ההמון.  אבל אני, אין לי כרטיס, וספסרים רבים מגלים עניין בכסף שלי, וכמה שיותר יותר טוב.  הצעה של מאתיים יורו לכרטיס נדחית בבוז על ידי אחד מהם.  חצי שעה מאוחר יותר אני נתקל באותו ספסר מנהל מו"מ מול זוג שבדים, מוסר להם שני כרטיסים ומקבל בתמורה שמונה מאות יורו במזומן.  שמונה מאות יורו! חמש דקות לאחר פתיחת המשחק הגבולות נפרצים ואנחנו מצליחים לקנות כרטיסים במאתיים יורו, רצים לשערי הכניסה ונכנסים פנימה.  את האווירה לעולם לא אוכל לתאר בדרך שתשקף אותה נאמנה.  היה מדהים. המשחק עצמו היה די ירוד ברמתו ומשעמם והוכרע משער אחד לטובת שבדיה דקה לסיום המשחק.  את תקציר אותו היום אנו רואים בפאב במזרח העיר, עם בירה וסטייק בלחמניה, יחד עם עוד כמאתיים איש.  עשינו את זה, היינו במשחק במונדיאל!

ארבע שנים עברו מאז אותו קיץ.  היום יש לי אישור עבודה, עוד כשנתיים אקבל אישור שהיה קבוע, עבודה יש, משפחה יש.  הקור של חורף 2010 מזכיר לי את חורף 2006.  הפעם המונדיאל רחוק מאוד, בדרום אפריקה, אבל קיץ של מונדיאל הוא קיץ מרגש, בעיקר מכיוון שבדרום אפריקה השעון מקדים בשעה אחת בלבד את זה של גרמניה.  המסכים יותקנו, האוהדים ייצאו לרחובות, נבחרת גרמניה שוב תזכה לתמיכה כלל ארצית ואני אסביר שוב ושוב לאשתי ש"זה רק חודש, זה פעם בארבע שנים", עד שגם היא, מתעבת כדורגל באופן רשמי, תמצא את עצמה מול המסך, מעודדת את נבחרת גרמניה ומביעה דעתה על חזות השחקנים.  ארבע שנים אני מכין אותה לחודש יוני 2010, ומי שאינו אוהב כדורגל בנימי נפשו וליבו לא יבין זאת.  ואחרי שזה ייגמר, אפשר יהיה להתחיל להתכונן לאירוע הבינלאומי הבא עלינו לטובה שייערך בברלין – אירוויזיון 2011.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: