החזרה לבלומפילד


לפני חצי שנה הגעתי לארץ.  בשבת קודש אספתי את בן אחותי בן ה-12 ונסענו למשחק כדורגל.  הילד בעוונותיו אוהד בית"ר, ובית"ר שיחקה באותו המחזור בווינטר מול הפועל ר"ג.  הגענו למגרש שעתיים וחצי לפני הפתיחה.  הקופאי הודיע לנו שנגמרו כרטיסי הילד.  ברור.  שילמתי 160 ש"ח לשני כרטיסי מבוגר עבור משחק מגעיל, אפס אפס וקיוסק שמסתיר את המגרש.   עוד 1998 צופים הגיעו למשחק.  בטח הוציאו באותו יום שלושה כרטיסי נוער למכירה.  מה שכן, רק חמש דקות נסיעה מאזוֹר לווינטר, לוקח יותר זמן להגיע למגרש של הפועל אזור.

לפני כמה ימים חזרתי מברלין אחרי ביקור נוסף בארץ.  תגידו מה שתגידו על ההתאחדות לכדורגל, על השחיתות ועל הלוזון ליג, הקיזוז ומשחקי הרדיוס שמחולקים בסיטונות, אבל המשחק ללא קהל שבית הדין שלהם פסק לבית"ר סידר לי אחלה פטור מהם בביקור הנוכחי.  אשקלון הגיעה לבלומפילד ואני הודעתי לבן אחותי שהפעם אני קובע לאן הולכים.  בבלומפילד המצב היה טוב יותר מאשר בווינטר.  שם אין כרטיסי נוער רק שעה וחצי לפני הפתיחה.  אם הייתי מגיע מוקדם יותר הייתי מצליח לשים ידי על כרטיס יקר ערך ונדיר זה.  ברור.  שילמתי 180 ש"ח לשני כרטיסי מבוגר, ישבתי בשורה השניה באמצע, בגובה העיניים של השחקנים, ואף אחד לא הסתיר לי.  הביקור האחרון שלי בבלומפילד נערך לפני שלוש שנים, כך שלקח לי קצת זמן להבין איפה לעזאזל נמצא המזנון.  אחלה נקניקיה יש שם, רק מה זה הקטשופ מים הזה? !

מכבי היתה נהדרת במחצית הראשונה – התקפות בלי סוף, מסירות נהדרות ואאורלו אחד שנתן הצגה.  מכבי היתה צריכה לגמור את העניין בתוך עשר דקות.  לקח לה שישים דקות עד השער הראשון ועוד חצי שעה פלוס תוספת זמן עד לשני החצי עצמי.  בחור נמוך קומה עם קול צפצפני שישב לפניי לא הפסיק לקלל את השופט, את הקוון ואת שטראובר ומלול.  אחרי כל קללה הוא גם טרח להסתובב אלינו ולהסביר לנו למה הוא קילל ("זה שופט בינלאומי זה? שאל אחרי שקרא לאלון יפת לבצע בעמידה פעולת יניקה לא ברורה תמורת מאה ושבעים ש"ח).  בן אחותי דווקא היה מרוצה מ"ציף" (זה מה שהיה כתוב לו על גב החולצה, נשבע לכם) ויומיים לאחר המשחק לא הפסיק להזכיר לי את המספר התלת-ספרתי 170.  אני, ששמעתי כמה קללות בחיי, התעניינתי דווקא בסיבות בגינן החליטו כל אוהדי מכבי ת"א, שאף אחד מהם לא מכיר אותי (חוץ מכמה שאני פוגש בפורום אייסוקר) שאני הומו.

עם סיום המשחק פתח הכרוז את המיקרופון, הודה לכל האוהדים שהגיעו, איחל לילה טוב ושבוע טוב וסגר את הבסטה.  רוב השחקנים שיתפו פעולה עם הכרוז וירדו מיד לחדר ההלבשה, אפילו לא טורחים לגשת לקהל המדהים, שהגיע בהמוניו למשחק מול קבוצה עם תקציב של עשרים ש"ח, ולהודות לו על העידוד הבלתי פוסק.  אלו שכן נשארו קפצו לרגע לשער 11 ושתי דקות מאוחר יותר גם הם היו בחדר ההלבשה.  כשהשחקנים של הרטה ברלין מנצחים הם חוגגים קצת על הדשא לפני שהם יוצאים לסיבוב הנצחון, עוברים על פני כל היציעים ונעצרים ביציע המזרחי, שרים עם האוהדים וקופצים איתם לאוויר לפני שהם ממשיכים לחדר ההלבשה.  לפחות עשרים דקות לוקח כל הסיפור.  בבלומפילד זה לקח שלוש דקות עד שרק המאבטחים (וערן לוי, של אשקלון) נראו על כר הדשא.  בחוץ פקקים כאילו הרגע התפנה הסנטיאגו ברנבאו.  מהר מאוד התפוגגה אווירת הכדורגל והפכה למירוץ אחר קרואסון/בגט טוסט/סמבוסק ב"נשיקה הצרפתית".  בן אחותי רצה דווקא פלאפל, אבל לא מצאתי אף פלאפליה פתוחה בחולון. כנראה שמאוחר מדי לפלאפל במוצאי שבת בעשר בלילה.  פיצה דווקא מצאנו, משולש מרגריטה בשמונה ש"ח לסלייס.  והברד שלהם? אין דבר כזה בברלין.

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “החזרה לבלומפילד

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: