מקום ראשון בליגה


בשעה 17:45 עזבתי את המשרד.  קבעתי עם חבר במערב העיר, במדרחוב בשרלוטנבורג.  הוא סיפר לי שיש שם דונר מעולה.  דונר, למי שאינו בקי בדיני גלגלי בשר מסתובבים, הוא הגירסה הטורקית לשווארמה.  אין בדונר חתיכות בשר כמו בשווארמה, זה נראה יותר כמו גליל פלסטיק צבוע בחום, בלי שומן למעלה ונחתך דק דק, כמו בטורקיה.  במקום טחינה וחומוס יש רטבים – שום, חריף ועשבי תיבול, ואת הפיתה מחליפה פרוסת לחם עבה מרופדת בשומשום או מעין טורטיה גדולה העוטפת את הבשר והירקות כמו לאפה.  אנחנו הזמנו לאפה.  אח"כ המשכנו לקניון לאכול גלידה.  שעתיים עד למשחק.

כשיצאנו מהקניון דיברנו בינינו, מן הסתם בעברית.  בחור עם שיער בצבע בלונד, עיניים כחולות ומראה אירופי חזר על דברינו.  משוויץ הבחור, למד כמה משפטים בעברית, בטח היה בחילופי סטודנטים או בקיבוץ.  ירדנו לתחנת הרכבת התחתית, החבר המשיך לביתו ואני עליתי על הרכבת מערבה.  חמש תחנות עד לאולימפיה שטדיון.  שעה ורבע למשחק.

שתי רכבות מגיעות לאצטדיון: התחתית (U-Bahn) והעלית (S-Bahn).  ה-U Bahn עוצרת לא רחוק מהכניסה הראשית לאצטדיון, מתחת לטבעות האולימפיות הענקיות התלויות ממעל.  משהו כמו שבע דקות הליכה.  אבל מקום הישיבה שלי הוא בדיוק בצד השני, והאצטדיון האולימפי די גדול.  וזה כבר לא שבע דקות, זה לפחות עשרים דקות ברגל, ועוד צריך לחזור אחורה, לתחנת ה S-Bahn, שם מחכים לי החבר'ה מהיציע, ליד דוכן הבירה הקבוע שלנו.  45 דקות למשחק.

בבוקר מצאתי שלושים אירו על הרצפה.  הבטתי סביב, שמאלה וימינה, ולא ראיתי אף דורש ברדיוס של שלוש מאות מטרים.  בערב הזמנתי את כל החבר'ה ללסיבוב בירה לפני המשחק.  אמא שלי לימדה אותי שכסף שנפל לידינו במקרה דינו בזבוזים.  אז בזבזתי לי ודי.  נכנסנו לאצטדיון.  ריק יחסית למשחקים קודמים.  לפחות אין תורים לשירותים.  מתיישבים, הקבוצות עולות והמשחק מתחיל.

בוכום עולה לשחק במדים שמזכירים יותר פיג'מה.  במבט שני הם נראים כמו מדי שוער.  עשרה שחקנים במדי שוער שאין לי דרך אחרת להגדיר את צבע חולצתם אלא כצהוב קקה.  המשחק נפתח ותוך שתי דקות מגיעה בוכום למצב מסוכן שנהדף על ידי מרקו סיינה.  סיינה הוא תופעה בפני עצמה.  שחקן ותיק בליגות השניה והשלישית, שעד לפני כחודש לא שיחק במשחק ליגה כלשהו כמעט חצי שנה.  סיינה, שבשנתיים האחרונות תפס את עמדת שוער המשנה בקבוצות בהן שיחק (הרטה והעולה החדשה אינגולשטדט), קיבל את חולצת ההרכב בעקבות קרע ברצועת הברך של השוער הראשון מייקל ארטס.  סיינה שיחק בארבעה משחקי ליגה בהם ספג שער אחד בלבד מפנדל.  מול בוכום הציל סיינה לפחות שלושה שערים במו ידיו עם זינוקים לרוחב השער, למעלה ולמטה, וסיינה הוא לא ילד – הוא כבר בן 38.  הוא גם יוצא מחלקת הנוער של הרטה, ובתחילת שנות התשעים שיחק בשורות הקבוצה הבוגרת לפני שהחל במסע הנדודים שלו.

רוב פרינד, הקנדי של הרטה, לא מתפקד לאחרונה ומציג יכולת די ירודה.  אצל מרכוס באבל אין סנטימנטים – מי שלא טוב לא משחק.  הסגל של באבל הוא הרחב והאיכותי ביותר בליגה השניה ואין לו בעיה להושיב שחקנים על הספסל, תמיד יש לו אופציית החלפה טובה.  מול בוכום היה זה פייר מישל לאסוגה בן ה-19, שעבר לבירה מבאייר לברקוזן.  שחקן חזק ותמיר (1.89מ') עם משחק ראש מעולה ויכולת טכנית גבוהה.  לאסוגה שרף שטחים, רץ בלי הפסקה, ניצח כמעט בכל אחד-על-אחד והבקיע שני שערים.  זו הפעם השניה העונה בה צעירי הרטה מנצחים את המשחק.  הפעם הראשונה שייכת למרקו דיוריצין בן ה-18, שהבקיע צמד במחזור הראשון מול אוברהאוסן כולל שער ניצחון (2:3).  הקלישאה "הטובים ביותר משחקים" אינה קלישאתית כל כך כשמרקוס באבל בעניינים.

המחצית הראשונה היתה בשליטה קטנטנה של הרטה.  בוכום החזיקה במרכז המגרש אבל הרטה הגיעה למצבים רבים ברחבה.  בדקה ה-30 היא גם הבקיעה, אחרי שקרן של רפאל למרכז רחבת החמש של בוכום פגשה את הראש של לאסוגה שנגח את הכדור לפינה הימנית העליונה והבקיע.  המחצית השניה היתה ברובה בשליטת בוכום, שתקפה כל העת, שיחקה מהר ובילתה רוב המשחק במחצית המגרש של הרטה.  אבל להרטה יש מוציאים לפועל, ולפעמים זה כל מה שצריך כדי לעשות את ההבדל.  ניקיטה רוקביציה בעט לשער ממרחק של כ-25 מטרים, השוער הדף לקצה רחבת החמש ולאסוגה, שוב, היה מהיר מספיק כדי לגלוש לכיוון הכדור הניתז ולבעוט אותו לרשת הגבוהה ופנימה, וכבר 0:2 להרטה.

אחרי שהבקיעה את השער השני ירדה הרטה למגננה ועמדה בפרץ ההתקפות של בוכום.  ניקו שולץ, שנכנס לשחק בדקה ה-75, לא נתן צ'אנס לעומדים מולו והרס את התקפות בוכום שהגיעו מאגף שמאל עוד במרכז המגרש.  ניקו שולץ מכונה בברלין "גאטוזו", ולא בכדי.  שולץ הצעיר (17), 78 ק"ג על 1.80מ', הוא שחקן חזק וקשוח שאינו סובל מרגשי נחיתות מול המקצוענים הבוגרים.  הוא הורס התקפות באותה יעילות כמו גאטוזו.  עוד צעיר של הרטה, שחקן כמו ששחקנים היו פעם, עם נשמה ועוצמה, שולץ האיום.

עשר דקות לסיום המשחק עלה על המסך מספר הצופים.  28,973, המספר הנמוך ביותר במשחקי הבית של הרטה מאז פתיחת העונה.  אך אל תתנו למספר להטעות אתכם – ממוצע הצופים של הרטה ברלין העונה הוא במקום השלושים באירופה, עם 40,000 למשחק.  וזה לא הכל – להרטה ממוצע הצופים הגבוה ביותר בין כל קבוצות הליגות השניות באירופה.

דואיסבורג, קבוצת הצמרת שתגיע לברלין בעוד כשבועיים, תעלה את ממוצע הצופים הגבוה בלאו הכי של הרטה, אבל אפילו הזברות לא ידגדגו את מה שיקרה באצטדיון האולימפי ב-6/2/2011, יום הדרבי של ברלין, הרטה מול אוניון.  עד כה, שלושה חודשים לפני המשחק, נמכרו כ-50,000 כרטיסים.  יש רק מסקנה אחת שאפשר וחובה להסיק מנתון זה – בפעם הראשונה העונה, בליגה השניה, יהיה האצטדיון האולימפי מלא עד אפס מקום.  הברלינאי, שיושב לידי ביציע והגיע עם הרטה עד לחשכת הליגה השלישית, מספר שלקראת סיום עונת 1997/8, עונת אליפות הליגה השניה של הרטה, אזלו הכרטיסים למשחקים הסוגרים את העונה שבועות רבים לפני מועדם.

ומה כל זה היה שווה בלי האוהדים של הרטה? בכל משחק היציע המזרחי מלא, כל הכרטיסים נמכרים אליו, כל המנויים מגיעים, והם לא מפסיקים לשיר במשך כל המשחק, בלי הפסקה.  יש להם מערכת כריזה שאמנם לא נשמעת טוב כל כך ממקום מושבנו אך חזקה מספיק עבור יושבי היציע המזרחי.  הכרוז מתחיל את השיר, האוהדים ממשיכים, מנופפים בדגלים, קופצים במקום, שרים בקולי קולות ולא מפסיקים את החגיגה.  רמת המשחק בליגה השניה נמוכה מזו של הראשונה, אבל האוהדים? בונדסליגה, בלי ספק.  ואחלה משחק – מהיר, אינטנסיבי ו-31 בעיטות לשער.  והכי חשוב – הרטה חזרה למקום הראשון בליגה.  בגרמנית קוראים לזה "Spitzenreiter", מובילי המרוץ.

לפני שדואיסבורג תגיע בעוד שבועיים למשחק צמרת תשחק הרטה בשישי הקרוב באוסנברוק.  משחקי הליגה השניה בימי שישי נפתחים בשעה 18:00.  המשחק אוסנברוק – הרטה ייערך דווקא ב-20:30.  עקב משחקי הנבחרות הבינלאומיים שנערכים ברביעי הקרוב והמספר הגבוה של שחקנים בינלאומיים בקבוצות הבונדסליגה נדחה העימות בין שאלקה ל-ורדר ברמן משישי לשבת כדי שלא לגרום לעומס של שני משחקים תוך יומיים.  על דבר אחד לא חשבו במנהלת הליגה – בהרטה ברלין מס' שחקני הנבחרות דומה לזה של קבוצה ממוצעת בבונדסליגה הראשונה (לבאן קוביאשווילי –גאורגיה; רוב פרינד – קנדה; דניאל בייכלר – אוסטריה; אדריאן ראמוס – קולומביה; רומן הובניק – צ'כיה; פביאן לוסטנברגר – שוויץ; ניקיטה רוקביציה – אוסטרליה; ואלרי דומבצ'יסקי – בולגריה; ופאל דרדאי (כשהוא בריא) – הונגריה).  הרכב חסר מאוד יעלה מול אוסנברוק ויגלה לנו שגם בגרמניה המסודרת והמאורגנת מאבדים לפעמים את הראש.  ובלי אסוציאציות בבקשה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: