תנו את הכבוד המגיע להם


אז איזו קבוצה ישראלית היתה הטובה ביותר בליגת האלופות, מכבי חיפה או הפועל ת"א? מול מי שוות הנקודות יותר, מול ההרכב השני של מנצ'סטר יונייטד  או מול ההרכב הראשון של בנפיקה ליסבון? ותיקו בחוץ מול ליון שווה יותר או פחות מנקודת חוץ בפיראוס? דיוני ה"למי יש גדול יותר" הפכו לשיחת היום בתום כל משחק של הפועל ת"א העונה בשלב הבתים.  זה התחיל ב"הפועל לא מתאימה לליגת האלופות", המשיך ב"נו טוב, נפלו על בית חלש" והסתיים ב"רק בזכות פלאטיני הם שם".

מפתה לחשוב שהישראליות הן מרכז העניינים בליגת האלופות, אבל יש עוד כמה קבוצות שהשתתפו במפעל.  חלקן השיגו יותר מהפועל ת"א, חלקן הרבה פחות.  נקודת הפתיחה של שלב הבתים עבור רוב האוהדים הישראלים התבססה על הסטנדרט שהציבה מכבי חיפה עונה קודם לכן –אפס ניצחונות, אפס שערים, אפס נקודות.  האירופי הממוצע שאינו אוהד באיירן מינכן, בורדו או יובנטוס מכיר את מכבי חיפה רק דרך הסטטיסטיקה.  יורגן ממיינץ לא ראה את היכולת הגבוהה של חיפה בליגת האלופות ב-2003; לסלבטורה מברשיה אין שמץ של מושג שחיפה היא הקבוצה הישראלית המעוטרת  ביותר בעשור האחרון; וג'ון מנוטינגהאם אפילו לא ידע שיש קבוצה כזו.  כל מה שיורגן, סלבטורה וג'ון רואים מול העיניים זה 0-0-0. אדם הוגן, אובייקטיבי וישראלי אמור לדעת שלפעמים הסטטיסטיקה מרמה.  בורסאספור סיימה את חלקה בטורניר עם נקודה אחת ושני שערי זכות, מאות אחוזים יותר מחיפה, אבל כמו שהיא נראתה בבית ג', על הפסדיה ותבוסותיה, היא היתה רחוקה שנות אור ממחמאות.  ז'ילינה הסלובקית, שכבשה שני שערים, הגדילה עשות, לא השיגה אף לא נקודה אחת והציגה רמה מקצועית ששירתה נאמנה את טענות מתנגדי שיטת פלאטיני לקידום הכדורגל באירופה.  אפילו פרטיזן בלגרד, מגדולי מועדוני הכדורגל בסרביה, סיימה את הטורניר ללא נקודות.  טוב, מה כבר אפשר לצפות מקבוצה שהובסה בבלגרד על ידי מכבי פ"ת.

אבל גם ההצלחה של הפועל ת"א היא הצלחה בערבון מוגבל, והסיבות לכך, כך יאמרו רבים שאינם נחשדים ברכישת מנוי לשער 7 או בטפטים אדומים בחדר השינה, רבות עד אין ספור.  הבית של הפועל ת"א היה החלש ביותר בהשוואה לבתים בהן שיחקו מכבי חיפה ומכבי ת"א.  שאלקה בכלל קבוצת תחתית בבונדסליגה וליון הגיעה לגמרי במקרה לחצי הגמר בשנה שעברה (הם השאירו את ריאל מדריד בשולי הדרך? לא צריך להתעכב על זוטות).  העונה הבקיעה מנצ'סטר יונייטד שבעה שערים בשלב הבתים, בדיוק כמו הפועל ת"א,  ואפילו את בורסאספור הידועה והמובסת לשמצה ניצחו היונייטד רק 0:1, אבל אף אחד לא יחשוד ביונייטד שהם משחקים כדורגל גרוע.  קוראים לזה יעילות, וזה מה שמוביל את החבר'ה של פרגוסון בשנים האחרונות בליגת האלופות, לטוב ולרע.  עם כל הכבוד להפועל ת"א, מול שאלקה וליון היא השיגה את מה שהתאפשר לה, נקודה אחת מכל קבוצה.  שאלקה הגיעה לבלומפילד, שיחקה זהיר ויעיל ואספה את הנקודה שלה בזמנים קשים מנטלית עבורה.  ליון השוותה שלוש דקות לסיום כשחשבה רק על הכבוד, אחרי שאת העליה לשמינית הגמר היא הרוויחה מחזור קודם לכן.  ובנפיקה פשוט לא מסוגלת לסיים משחק כמו שהיא אמורה, ואין הוכחה טובה יותר לכך מ-21 קרנות לזכותה במשחק בו היא מפסידה 3:0.  הפועל ת"א היתה הקבוצה החלשה בבית ורק בשל עובדה זו מגיע להם שאפו, כי להיות טובה יותר מז'ילינה, בורסאספור ומכבי חיפה זה אפשרי רק אם משחקים איתן באותו בית.

איך יגיבו האדומים לטענה זו? עם שכטר בריא היתה הפועל ת"א מגיעה רחוק יותר.  עם שיפוט פחות ביתי במשחק בליסבון היתה הפועל ת"א יוצאת לפחות עם נקודה.  מישהו נרדם במשמרת ושכח לעדכן שהתיקו של הפועל ת"א בליון הוא התוצאה הטובה ביותר בכל הזמנים של קבוצה ישראלית במשחק חוץ בליון במסגרת ליגת האלופות.  יכול להיות שההצהרות של מוני הראל על רבע גמר אכן שלחו את השחקני בדמיונם למקומות אחרים, זרים להם? עם כל הכבוד לשערים היפים והחשובים של ערן זהבי, יש שחקן אחד שדאג לנקודות בקמפיין – וינסנט אניימה, השחקן היחיד בהפועל ת"א שמציג יכולת אירופית גבוהה, לא בלגית או אוסטרית, השוער הטוב ביותר שנחת אי פעם בישראל.  לא כדאי להתמיד במשחקי 'אם' ו'אילו', אף אחד לא יכול לדעת בוודאות איך היתה הפועל ת"א נראית עם שכטר בריא, שופט הוגן או אניימה פצוע.  מה שהיה הוא שהיה, לא יותר ולא פחות.

שונאי הפועל ת"א הגדולים ביותר לא ישכחו להזכיר את גניבת האליפות ממכבי חיפה, גניבה שבעטיה זכתה הקבוצה בהישג לא לה, לא מעט בעזרתה האדיבה של שיטת הקיזוז שבשלבים המכריעים קירבה אותה למתחרה הישירה שלה ממרגלות הכרמל.  הפועל ת"א היא שהחליטה על הקיזוז? שדחפה לקיזוז? ששיחקה בזחיחות מול בני יהודה במשחק של להיות או לחדול? שהמתינה כמו אחרונת הנמושות שבית"ר י-ם תעשה עבורה את העבודה?

אבל גם מן הצד השני של המשוואה מגיעות הטענות, ובצד השני הן משתקפות כאכזבה: מהפסד החוץ לבנפיקה, מהתיקו הביתי מול שאלקה ומתחושת ההחמצה אחרי התיקו בליון.  הפסד החוץ בליסבון מאכזב רק מפני שחודשיים מאוחר יותר ניצחה הפועל ת"א את אותה הקבוצה בבית, ששאלקה השיגה בבלומפילד פחות או יותר את מה שרצתה ושהקלישאה "כדורגל משחקים 90 דקות" לא יכולה להיות פחות קלישאתית כשדנים בנצחון על ליון שהוחמץ ושוכחים ששער השוויון הובקע בתוך הזמן החוקי –  לא בהתקפה האחרונה, לא בבעיטה האחרונה ולא בשניה האחרונה אלא שלוש דקות לסיום.  מקור עיתונאי בכיר סיפר לי פעם ששער שוויון בכל דקה שהיא הוא סימן לטעות של הקבוצה המתגוננת.  כשטעויות הן הסיבות לספיגת שערים זה ממש לא משנה אם השער נכבש  עשר שניות מפתיחת המשחק או לסיומו.

בסופו של יום, מה שחשוב הוא שהפועל ת"א לא צריכה להתבייש בשיטה שהביאה אותה עד הלום.  הקבוצה ניצל את הכלים שעמדו לרשותה בצורה הטובה ביותר, עלתה לשלב הבתים לראשונה בהיסטוריה של המועדון, שילמה את שכר הלימוד בסיבוב הראשון והציגה יכולת טובה בסיבוב השני עם חמישה שערים, חמש נקודות ואפס הפסדים.  יורגן, סלבטורה וג'ון יראו 0:5:5 מול העיניים; אנחנו נראה קבוצה ישראלית שמוכיחה את עצמה בשני המפעלים החשובים ביבשת אירופה.  אם רק יתנו להם זמן ואם רק טום טביב וג'רי הראל יתברכו בסבלנות לא ירחק היום בו מספר המשחקים בין שני המפעלים לכל הפחות ישתווה.  הכבוד למכבי חיפה על קמפיין חוץ ב-2003, הגאווה למכבי ת"א על הנקודות שצברה ב- 2005. לכל אחד בתורו מגיע הכבוד הראוי,  והשנה הוא שייך באופן בלעדי להפועל ת"א, ושלא יספרו לכם אחרת.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: