ואלס עם בוסמן


מודה באשמה.  ז'אן מארק בוסמןהחודש מלאו חמש עשרה שנים להחלת חוק בוסמן.  ז'אן מארק בוסמן, שחקן הכדורגל הבלגי, שביקש לעזוב את ר.פ.ק ליאז' ולעבור לדנקירק הצרפתית בתום חוזהו, נתקל בדרישה של מועדונו, המקובלת באותן שנים, לקבל מדנקירק פיצוי כספי עבור שחרורו.  כשדנקירק סירבה לשלם עבורו פנה בוסמן לבית הדין האירופי, תבע את חופש ההעסקה והתנועה החל על כל אזרח האיחוד האירופי ושינה את פני הכדורגל ביבשת לעד עם הקביעה המשפטית שבתום חוזה יוכל שחקן לעבור לקבוצה אחרת המשתייכת לאיחוד האירופי ללא תמורה.  יש הטוענים שהלאומיות אבדה, שהשחקן המקומי איבד מערכו ושקשה יותר להזדהות עם מועדונים שמחזיקים לגיון זרים בסגל.  אחרים מודים לבוסמן על ההקרבה האישית שרק שיפרה את הכדורגל ואת יכולת השחקנים.  האם אפשר לתלות את כל האשמה על כתפיו הצנומות של ז'אן מארק בוסמן שבסך הכל ביקש לדאוג לעצמו ולביתו? האם לבעלי הקבוצות יש חלק במיסחור של הענף ובטיפוח הקבוצות הרב-לאומיות? בוסמן טוב או רע לכדורגל?

26/12/1999, ה"דל", סאות'המפטון

מחזור הליגה שנערך, כמו מדי שנה בפרמייר ליג, ב'בוקסינג דיי', יום לאחר חג המולד, נחרת כאחד הימים החשובים של הכדורגל האירופי.  צ'לסי נסעה למשחק חוץ בסאות'המפטון וחזרה ללונדון עם שלוש נקודות לאחר נצחון 1:2.  את שני השערים לזכות צ'לסי הבקיע החלוץ הנורבגי טורה אנדרה פלו.  באותו יום לא היה פלו הזר היחיד בהרכב צ'לסי.  למעשה אף אחד משחקני ההרכב הראשון של צ'לסי באותו משחק לא היה אנגלי, בריטי, וולשי או סקוטי.  בנוסף לפלו הנורבגי העלה המנג'ר (האיטלקי) ג'אנלוקה ויאלי בהרכב הראשון של אותו יום שחקנים מהולנד, רומניה, צרפת, ברזיל, ניגריה, ספרד, איטליה ואורוגוואי.  רק הספסל, עליו ישבו ארבעה שחקנים מחליפים תוצרת אנגליה, הביא עמו נחמה.

14/2/2005, אצטדיון 'הייבורי, לונדון

על פי המסורת היום הארבעה עשר בחודש פברואר הוא יום האהבה.  ביום זה עולות מכירות הפרחים במאות אחוזים, המסעדות בתפוסה מלאה והצעות הנישואין ממלאות את האוויר בניחוח רומנטי.  מנג'ר ארסנל ארסן ונגר לא היה במצב רוח רומנטי באותו יום, אחרת לא היה קובע היסטוריה בליגה האנגלית.  למשחק הביתי מול קריסטל פאלאס הגיע ונגר עם סגל ללא אנגלי אחד לרפואה, ובניגוד לצ'לסי מהפסקה שלמעלה, גם שחקני הספסל באותו משחק לא גדלו על פיש אנד צ'יפס.  קריסטל פאלאס ה"אנגלית" והאומללה לא היוותה ולו לרגע איום על לגיון הזרים הלונדוני באותו יום והובסה 5:1.

13/9/2006, נורדבנק ארנה, המבורג

גם כאן מככבת ארסנל, שבאותה עונה לא ספגה שער בליגת האלופות במשך 995 דקות רצופות.  הקבוצה שברה את השיא כל הדרך לגמר, שם נעצרה על ידי ברצלונה וסמואל אטו עם שער שוויון בדקה ה-76.  אבל היה שיא פיקנטי ומעניין יותר שנשבר במשחק שנערך בשלב מוקדם של אותה עונה.  ארסנל יצאה למשחק חוץ בהמבורג וחזרה עם נצחון 1:2.  בדקה ה-28 בוצע חילוף בארסנל, חילוף שעשה היסטוריה והעלה ביתר שאת את חוק בוסמן לכותרות.  ואלו שמות:

להמן (גרמניה); אבואה (חוף השנהב), דיורו (שוויץ), הויטה (אנגליה), גאלאס (צרפת); רוזיצקי (צ'כיה), סילבה (ברזיל), פברגאס (ספרד), חלב (בלארוס); אדאביור (טוגו), ואן פרסי (הולנד).

אחד עשר שחקנים, אחת עשרה מדינות.  הגלובליזציה לא יכלה לבקש מיצג הרמוני יותר מזה.  מתנגדיה לא יכלו לבקש פחות.

26/5/1999, קאמפ נואו, ברצלונה; 23/5/2001, סאן סירו, מילאנו

בשני משחקי גמר ליגת האלופות שנערכו בתאריכים הנ"ל השתתפה באיירן מינכן.  את גמר 1999 יזכרו אוהדי הכדורגל לנצח – השער של מריו באסלר כבר בדקה החמישית, השוויון של טדי שרינגהאם דקה בתוך תוספת הזמן ושער הניצחון של סולשיאר שתי דקות מאוחר יותר.  את משחק ההפסד פתחה באיירן עם עשרה שחקנים גרמנים ועוד אחד מגאנה.  בגמר ליגת האלופות שנערך שנתייים מאוחר יותר נראתה הקבוצה הבווארית אחרת לגמרי.  הגאני עדיין היה שם (למעוניינים – סמואל קופור) אך אליו נוספו עוד כמה שחקנים שנולדו רחוק מהבונדסלנד.  ההרכב ה"גרמני" כלל באותו משחק רק ארבעה בעלי אזרחות גרמנית.  הפעם הצליחה באיירן לנצח (בבעיטות עונשין מ-11 מטרים) וזכתה בגביע.  בזכות הזרים? למרות הזרים? קשה למצוא תשובה לשאלה, כל שנותר הוא מבחן התוצאה, ובמבחן זה אין ספק – הזרים ניצחו.

27/5/2009, סטאדיו אולימפיקו, רומא

צ'וריסו ספרדי. ליאו מסי

השנים חלפו, מעמדו של הבוסמן התחזק באירופה, המעברים הפכו לחופשיים יותר והשחקנים לעשירים הרבה יותר.  ברצלונה היתה לקבוצה האולטמטיבית עם הכדורגל היפה ביבשת, קבוצה שכולם אוהבים לאהוב.  אך ראו זה פלא – את כל זה השיגה ברצלונה כאשר למעלה ממחצית הרכבה היה ספרדי.  לגמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד עלתה ברצלונה עם שישה ספרדים בהרכב הראשון, כאשר גם ליונל מסי, שנמצא במועדון מגיל 13, נחשב לשחקן בית של הקבוצה ומאפשר לסלוח לו על "ארגנטיניותו".  0:2 חלק והגביע עשה את דרכו לברצלונה והפך לזכיה נוספת בשרשרת הזכיות של הקבוצה הקטאלונית/ספרדית באותה עונה.

בעולם שממשיך לחזק את הקלישאה המוכרת "כפר גלובאלי" נראה אך טבעי שהלאומיות איבדה את חלקה אצל פרנסי הכדורגל האירופי.  בעלי הקבוצות דורשים הישגים מיידים, קונים שחקנים מוכחים לצורך השגת מטרות אלו ולא טורחים לבדוק איזו ישות מדינית מנפיקה את דרכוניהם.  המאמנים רוצים לשמור על משרתם ומעדיפים לבזבז סכומים אדירים העומדים לרשותם על פיגורות בינלאומיות מאשר לטפח מקומיים.  הגלובליזציה, מצד אחד, עומדת בדרכם של הרומנטיקנים שמעוניינים בזהות ובהזדהות עם קבוצתם, אלמנטים שקשה להשיגם ללא אותם אלו שצמחו מהנוער או לכל הפחות במדינה בה משחקת קבוצת ההזדהות.  הכדורגל האירופי, מצד שני, השתפר לאין ערוך, המשחק פופולרי כמו שלא היה מעולם, האצטדיונים מלאים וזכויות השידור עולות הון עתק.   אז בוסמן טוב או רע לכדורגל? כמו בכל דבר בחיים – תלוי את מי שואלים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: