אני כאן בזכות אבי כהן


הפעם הראשונה שלי במשחק כדורגל היתה בשנת 1973.  הגעתי עם אבי לאצטדיון ר"ג למשחק שנערך במסגרת המכביה התשיעית.  הכדורגל לא עניין אותי באותו היום כמו מדרגות היציע.  לא הפסקתי לרוץ למעלה ולמטה, מנסה מדי פעם לדלג על שתי מדרגות בבת אחת.  אין סיכוי שאזכור מי היו הנבחרות ששיחקו באותו יום, כך שניתן להניח שלא הפכתי לאוהד כדורגל בעקבות אותו משחק.  זה כן קרה חמש שנים מאוחר יותר, בבלומפילד הבוצי ביום גשום וסוער עם 22,000 צופים.  ואבי כהן אחד.

עמדתי בשער 13.  לא היו אז מושבי פלסטיק והבטון היה רטוב וקר.  באותן השנים היה בלומפילד ביתן של ארבע קבוצות תל אביביות – בית"ר, שמשון, הפועל ומכבי.  בכל מחזור היתה הצגה כפולה בבלומפילד, שני משחקים בכרטיס אחד.  למשחק הראשון לא הגעתי.  מאוד רציתי להגיע אבל אמי, שגם כך לא היתה מאושרת מהמחשבה על הבן הקטן שלה חוטף דלקת ריאות בחוץ במזג אוויר שכזה, הטילה וטו והגבילה את היציאה מהבית למינימום האפשרי.  הגענו כחצי שעה לפני המשחק.  היציע היה מלא.  תפסנו מקום, נדחקים בין כל האנשים והמטריות, וחיכינו לפתיחת המשחק.  גם ארובות השמיים חיכו ונפתחו עם השריקה הראשונה של צבי שריר.

זה לא היה באמת משחק כדורגל.  תוך עשר דקות כוסו כל השחקנים בבוץ, המגרש לא אפשר הנעת כדור ונצפו כמה צלילות לתוך שלוליות, ראש קדימה.  המחצית הראשונה הסתיימה בתיקו אפס.  בשניה הבקיע משה גולדנברג שער יתרון למכבי בבעיטה מימין לשמאל בתוך הרחבה.  עוד כמה דקות והגיע הרגע שעשה עבורי את ההבדל.

שייע פייגנבוים הרים כדור קרן לרחבה, מישהו נגח אותו אל מחוץ לרחבה והוא הגיע לאלון קפלן שהחל להתקדם עם הכדור. כשכמעט איבד אותו הגיע משה שווייצר באגף שמאל והשתלט עליו.  שווייצר התקדם לכיוון מרכז המגרש, ראה את אבי כהן מגיע כל הדרך מההגנה אל תוך רחבת ה-16 והרים כדור גבוה לתוכה.  אבי כהן הגיע בתזמון מדוייק, הניף את רגל ימין ושלח פצצה שנעצרה ברשת ונחתה בבוץ.  התמונה של אבי כהן מיד אחרי השער היתה זו שהדליקה אותי: רץ לאורך השער, יד ימין מונפת מעלה, החולצה הסמרטוטית שלו משוכה למטה וחיוך ענק.  0:2.  כל השחקנים קפצו עליו ואורי סלימן הניף אגרוף שמחה באוויר.  בערב, ב'מבט ספורט', שמעתי את יורם ארבל מתרגש לאחר כיבוש השער: "היה שווה לחכות את כל הזמן שבעולם כדי לראות את אבי כהן מבקיע שער כזה!"

ראיתי את אבי כהן ברגע חד פעמי.  יש האומרים שזה היה השער ששלח אותו לאנפילד.  באותו הרגע החלטתי להיות שחקן כדורגל.

באותה עונה, 1978/9, היה עוד רגע אחד שאישרר את החלטתי.  אבי כהן, האליל החדש שלי, הבקיע את השער השני בנצחון 0:2 על הפועל חיפה.  עוד שער יפהפה עם מחשבה קדימה.  אבי כהן החל את המהלך בהגנת מכבי ולא הפסיק לרוץ עד אשר הגיע לרחבת היריב כדי להבקיע את השער שהבטיח את הנצחון.  כל כך שמחתי בשבילו, רציתי שיזכה באליפות לפני שהוא עוזב לאנגליה, זה מגיע לו, הכל בשבילו.

הלכתי רחוק עם הרצונות שלי באותה עונה והצטרפתי לאחת מקבוצות הילדים של מכבי ת"א.  אודה ולא אבוש – לבד מחתימות של ירון עוז ומיקו בלו על חתיכת קרטון לא עליתי לגדולה ולא שיחקתי אפילו משחק ליגה אחד.  מקרית שלום עברתי להפועל חולון ואפילו עבורם לא הייתי מספיק טוב.  המשכתי ללזרוס חולון והתאמנתי בה עד שהתפרקה.   למרות שבשכונה עדיין לא התעסקו איתי (פחדו ממני – הייתי גבוה, עולה לנגיחות בלי חשבון, מקריב את הגוף וכסחן, והיו שאף כינו אותי בשם "אבן צור"), הקריירה המקצוענית שלי הסתיימה מהר מכפי שציפיתי.  את המשחק הרשמי הראשון שלי ערכתי בגיל 26 במסגרת ליגת החובבים של טוסון, אריזונה, ארה"ב.  הקבוצה לה השתייכתי נקראה AC ROMA והבעלים שלה היה מסעדן איטלקי שחי בעיר ואהד קבוצה מבירת איטליה.  שיחקתי שנתיים בקבוצה, הייתי הליברו, בדיוק כמו אבי כהן.  לא הסתדרתי בתפקידים אחרים, רק במרכז ההגנה, ובקרב השחקנים החובבים הייתי די טוב ואפילו הבקעתי שני שערים חשובים במהלך העונה, אחד מהם שער נצחון.  שמחתי להיות, גם אם רק בדמיוני, גם אם רק לרגע, בדיוק כמו אבי כהן, כל השנים ידעתי שאין ולא יהיה כמו אבי כהן.

ועכשיו אבי כהן איננו.

 

אבי כהן, כדורגלן העונה 1979
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: