כוכב אחד לבד – מלמיליאן עוזב את בית"ר


לקראת סוף אפריל 2009 גובשה רשימת הכבוד של היכל התהילה של הכדורגל הישראלי.  מתוך מאגר התחלתי של מאה מועמדים נבחרו חמשת הטובים והמשפיעים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.  אורי מלמיליאן היה אחד מאותם אלו שזכו לכבוד הגדול.  בתקופתו הפכה בית"ר לקבוצת צמרת מרעננת ותוססת ואף זכתה בתואר הראשון שלה אי פעם – גביע המדינה בעונת 1975/6, כשבמהלך עשר השנים הבאות הוסיפה עוד שלושה גביעים לארון ואת התואר והחשוב ביותר – אליפות ראשונה בהיסטוריה של נציגת הבירה.  ומה שחשוב לא פחות מהישגים – בתקופת מלמיליאן שינתה בית"ר את ההיררכיה העירונית לעד כשהפכה לקבוצה הבכירה של ירושלים, משאירה מאחוריה את הפועל ההסתדרותית והמסוכסכת בתוכה ושהדרדרה עד לליגה א'.

השחקן הגדול מלמיליאן, שפרש ב-1994 משורות הפועל כפ"ס, לא היה צריך את הבחירה להיכל התהילה כדי שייזכר כאחד מגדולי שחקני הכדורגל בישראל.  המאמן מלמיליאן זה כבר סיפור אחר.  הוא נודע בעיקר בשל המשמעת הקפדנית שהוא מטיל על הקבוצות אותן הוא אימן.  הוא נחשב לקבלן עליות ועשה זאת ארבע פעמים עם  הפועל י-ם, מכבי נתניה, הכח עמידר ר"ג (איתה גם ירד ליגה) ובעונה שעברה עם הפועל אשקלון.  הוא גם פוטר מהפועל פ"ת כשזו שיחקה בליגה השניה בעונת 2007/8.  ואז הוא חזר הביתה, לבית"ר.

רבים הסודות בקבוצת כדורגל, ולעתים קרובות מה שאנו, הניזונים מתקשורת לסוגיה, יודעים מהווה אחוז קטן מהאמת.  אבל לא קל להבחין שאורי מלמיליאן כבה.  כמו אוחנה ואבי נמני לפניו, תקופת הזוהר שלו כשחקן לא פיצתה על היכולת המקצועית של הקבוצה.  זה יכול היה לעבוד לתקופה קצרה או ארוכה, אבל האוהדים הם בסופו של דבר אוהדי הקבוצה.  מאמנים יבואו וילכו, כך גם שחקנים, אבל המועדון יחיה כנראה לנצח.  והדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות למלמיליאן הוא שאפילו האוהדים כבר לא מקללים, נראים כאילו השלימו עם העונה העצובה של בית"ר.  התקציב הרביעי בגודלו בליגה לא מצליח להתמודד עם קבוצות נחותות כלכלית שמצליחות קצת יותר עם הסקאוטינג ומראות לבית"ר את הגב.

לפני כשבועיים החל הסיבוב השני בליגת העל.  בית"ר במקום ה-12 במרחק שמונה נקודות מהקו האדום.  הקיזוז הצפוי לא פועל לטובתה והשחקנים שלה אינם מוכרים כלוחמי תחתית.  אולי אבירם ברוכיאן עדיין חולם על קריירה אירופית (ובזאת מתמצים מאמציו להגשמת החלום).  אולי עידן טל עדיין חושב שהוא כוכב הקבוצה.  אולי דריו פרננדז ממשיך לתהות על הצעדים המשמעתיים האינסופיים שמוטלים ומבוטלים (טוב, הוא כבר יכול לחשוב מה שהוא רוצה, עכשיו הוא הבעיה של שום בלרנקה).  ואולי מלמיליאן לא ידע איך לצאת מהבור אליו נפל.  אפילו על כריסטיאן גונזלס, שנחשב בעיני רבים לבלם (הזר!!) הגרוע בליגה, ניסה מלמיליאן לשמור קרוב אליו עד לאחרונה, ועוד ביקש ממנו להישאר לשבועיים נוספים עד שימצא בלם מחליף.

עונה חלשה להחריד של בית"ר חרצה את גורלו של אורי מלמיליאן.  רשמית ההחלטה לעזוב את בית"ר היא שלו, אך לא נרשמה התנגדות בקרב הנהלת הקבוצה ומשטרת ישראל לא תיקרא לאבטח הפגנות אוהדים נגד העזיבה.  הקדנציה הראשונה כמאמן היא גם שירת הברבור של הנער מממילא בקבוצת נעוריו.  הוא תמיד יהיה מספר שמונה האגדי שזכה פעמיים בתואר 'כדורגלן העונה', כל תפוח בשוק מחנה יהודה עדיין ייקרא על שמו, בבית"ר י-ם יזכרו אותו לנצח כגדול שחקניה והיכל התהילה ימשיך לטפח את חלקו בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, אבל את משחקי בית"ר הוא יראה (אם ירצה) רק מהיציע.  ואף אחד לא ישרוף את המועדון.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: