הרטה? אוניון!!


הגעתי לאצטדיון האולימפי ארבעים דקות לפני שריקת הפתיחה.  תורים עצומים השתרכו ליד הכניסות לאצטדיון, אלפי אנשים עמדו אחד ליד השני.  אוהדי אוניון לצד אוהדי הרטה.  היום שמחתי יותר מתמיד על היותי חבר מועדון הרטה ברלין.  לחברי מועדון יש תור נפרד אליו נכנסים רק עם הצגת כרטיס חבר.   ואפילו שם זה לקח עשרים דקות להיכנס.  אלפי שוטרים בחליפות איומים מפחידות, כחולות וירוקות, מצויידים בקסדות פינוי הפגנות ובאלות ארוכות, איבטחו כל מטר בדרך.  ככה נראה דרבי בברלין.

בפנים אווירה מחשמלת.  הכרטיסים אזלו, אין מקום אחד פנוי.  74,220 צופים.  לפחות עשרים אלף של אוניון.  אווירה כזו חוויתי בפעם האחרונה לפני שתי עונות, כשהרטה התמודדה בצמרת ובעיקר כשהיתה במקום הראשון במשך שלושה מחזורים.  הפעם האחרונה בה האצטדיון היה מלא היתה די עצובה.  זה היה במחזור האחרון של העונה שעברה.  הרטה ירדה ליגה מחזור קודם לכן וגם באיירן מינכן הבטיחה את האליפות שלה זה מכבר.  הרטה הפסידה אבל זה ממש לא שינה לאף אחד, זה היה משחק עצוב, האחרון של הרטה בליגה הראשונה.

ועכשיו שוב אצטדיון מלא והפעם בליגה השניה.  זהו גם המשחק השלישי במספר הצופים שלו בהיסטוריה בליגה השניה, כשגרמניה מחזיקה בכל שלושת המקומות הראשונים.  משחק הליגה השניה מחוץ לגרמניה בעל מספר הצופים הגבוה ביותר היה במשחק בין אסטון וילה לקובנטרי, 68,029 במספר, שנערך בשנת…1937.

הרטה תקפה ברבע השעה הראשונה כאחוזת טירוף ואוניון נראתה אבודה.  הלחץ המסיבי עשה את שלו והרטה הבקיעה שער ראשון בדקה ה-13.  האצטדיון בטירוף, הרטה עדיין שולטת במשחק אבל נראה שגם אוניון נכנסו אליו.  ואז בדקה ה-37 מוסקורה בבעיטת יעף מ-16 מטרים מבקיע שער ומשווה. המחצית השניה היתה איומה מבחינת הרטה.  שום דבר לא עבד, השחקנים היו חסרי מחץ, חסרי רצון וחסרי אש בעיניים.  הם לא הבינו שהם משחקים בדרבי.  לאוניון ראו את הלבן בעיניים, הם היו בטירוף, הם נלחמו על כל כדור ולא ויתרו, הם עצרו את רוב פרנד (החלש במגרש) ואת רוני (לא תיפקד באגף) והרסו בשיטתיות את הקישור של הרטה. ובסוף הם גם הבקיעו שער מבעיטה חופשית של הקפטן מאטושקה. אוניון באו כאנדרדוג לבית של הרטה ויצאו משם עם נצחון.  אוהדי הרטה רתחו מזעם, ובצדק.  ככה לא משחקים בדרבי.  כמובן שהם גם הוציאו את העצבים שלהם על אוהדי אוניון כשזרקו עליהם ביציאה כוסות בירה מלאות.  יש לציין שדווקא אוהדי אוניון לא התרגשו.  טוב, מה יש להם להתרגש, הם ניצחו ואוהדי הרטה יצאו די פארשים עם התגובה שלהם.  המזל של הרטה שהם היו ביתרון של חמש נקודות ערב המשחק.  עכשיו הפער הצטמצם לשתיים, אבל מקום ראשון זה עדיין מקום ראשון.  חבל, כל כך חבל, אבל מרקוס באבל אמר לפני המפגש הראשון בין הברלינאיות שהדרבי הוא עוד משחק, תחנה בדרך לליגה הראשונה.

אם הרטה תחזור לבונדסליגה בתום העונה לאף אחד לא יהיה אכפת על ההפסד לאוניון, למרות ההשפלה שבדבר.  אוניון תוכל להתנחם בנצחון הגדול ולקבל ממנו פוש לקראת מאבקי ההישארות בהם היא עדיין מעורבת.  עכשיו הכל רגוע, עכשיו הכל שקט, אין יותר כעס, עצב.  בשבוע הבא יוצאת הרטה לקרלסרוהה מהתחתית העמוקה.  על הנייר נצחון להרטה, אבל כבר ראינו מה שווה הנייר הזה כשלקבוצה הנחותה על פיו יש תוכניות אחרות.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: