קודם ליגה, אחר כך צ'מפיונס


אז מה יותר חשוב? הליגה המקומית או ליגת האלופות? אוהדי כדורגל רבים (וגם פרשנים לא מעטים, בעיקר כאלה שלא גרים באירופה) רואים את ליגת האלופות כפסגת השאיפות של כל מועדון.  הרי זכיה בגביע היא כניסה להיסטוריה של הכדורגל האירופי, גם אם יש מן הפטרונות בראיית הכדורגל העולמי דרך משקפיים אירופיים.  כל טיפוס שלב שקול למיליוני אירו שנכנסים לחשבון הקבוצה, וכל מיליוני אירו הם שחקני רכש בפוטנציה לעונה הבאה. כל השאר לא חשוב.  לא מתרשמים מאליפות דו-עונתית של בורוסיה דורטמונד/וולפסבורג/שטוטגרט על חשבונה של באיירן מינכן, לא שמים לב לקבוצת צמרת שאינה צ'לסי או מנצ'סטר יונייטד ולא יודעים שיש עוד קבוצות בספרד חוץ מברצלונה וריאל מדריד.  יכול להיות שאוהדי סלטיק, למשל, אפילו לא מתרשמים מ-132 אליפויות סקוטלנד, מפני אצלם ביציעים מתנוססים שלטים לתפארת "האריות מליסבון" – הקבוצה שהיתה לראשונה באי הבריטי שזוכה בגביע אירופה אחרי שניצחה בגמר שנערך בליסבון, פורטוגל את אינטר מילאן 1:2.

קצת מצחיק שיש המעניקים קרדיט כה גדול למפעל שמטרתו היחידה היא רווח כלכלי.  בעונה הבאה תזכה גרמניה לארבע נציגות בליגת האלופות, העונה זו היתה איטליה.  חשבון בסיסי לגיל הרך יראה שרק אלופת גרמניה אחת תהיה שם, לכל השאר נותר רק המקום בליגת האלופות על מנת שלא יאבדו את החשק עוד לפני סוף העונה.  לא חסרות קבוצות שהגיעו מהמקום השני או השלישי וזכו בגביע? האם זה לא אומר דרשני?

תראו מה קורה בגרמניה: באיירן מינכן מבשרת על סיום עבודתו של לואיס ואן חאל בתום העונה.  שלושת ההפסדים הרצופים האחרונים של הקבוצה (שניים בליגה, אחד בגביע הגרמני) היוו מן הסתם את הטריגר ששחרר את עצביהם המרוטים מראש של רומיניגה, הונס ונרלינגר.  אבל מה עם ליגת האלופות? במפעל החשוב ביותר לכאורה מצליחה הקבוצה.  היא הציגה במילאנו יכולת טכנית גבוהה, כושר גופני מעולה, שליטה כמעט מלאה בכדור ויכולת התמקדות במטרה.  היא אפילו חזרה עם נצחון חוץ יקר ערך ונמצאת עם רגל וחצי ברבע הגמר, וזה עדיין לא מספיק להנהלת באיירן.  הם אף הודיעו כי גם העפלה במעלה השלבים בליגת האלופות לא תשנה את החלטתם.  למה הם כועסים כל כך? כי הם במקום החמישי בליגה, מתחת לקבוצות שבכל ניתוח מקצועי רנדומלי אמורות היו להיות מתחתיה בדירוג.  את ההשקעה העצומה, הכסף הגדול וטובי שחקני אירופה מביאים ומאמנים על מנת להביא אליפויות.  זו חוכמה קטנה מאוד לזכות בטורניר של עשרה משחקים לכל היותר, זה קשה טיפה יותר להילחם כל שבוע במשך 34 שבועות על האליפות, וזה בטח יוקרתי יותר.

ומה רוצים בשאלקה? עובדתית הם במצב טוב יותר מזה של באיירן.  שאלקה העפילה לגמר הגביע הגרמני (אחרי שניצחה את באיירן באליאנץ ארנה 0:1) ותהיה הפייבוריטית לזכיה בגביע כשתפגוש בגמר את דואיסבורג מהליגה השניה.  בליגת האלופות העפילה הקבוצה לרבע הגמר והשוותה את הישג השיא שלה במפעל.  כבר בעונה שעברה – ולמרות סיומה במקום השני – הודיע פליקס מגאת שיש לו דרך, שהקבוצה לא תזכה באליפות בעונה הקרובה ושיש לצפות לאחת בעונת 2012/13.  אבל להנהלת שאלקה ואוהדיה זה לא הספיק.  למרות הורדת הציפיות של מגאת לא אהבו הנ"ל את מה שהקבוצה שלהם מציגה.  שאלקה בילתה זמן רב בתחתית לפני שהחלה לטפס במעלה הטבלה והתרחקה מעט מאימת הירידה.  כיום שאלקה היא קבוצה חסרת יציבות שמסוגלת לנצח ולהפסיד בליגה בכל יום נתון ללא קשר ליריבה העומדת מולה.  אז איזה כיף להם שיש להם עדיין את הגביעים, ואיזה כיף להם שהסגל שלהם מסוגל להיות ממוקד מטרה. כל עוד זו אינה ארוכת טווח.  למרות התוכניות המקצועיות של מגאת גם הוא יסיים את העבודה במועדון בתום העונה (והידיעות האחרונות מספרות על עזיבה כבר בסוף השבוע הקרוב), וגם הנהלת שאלקה הודיעה שהצלחה מתמשכת בליגת האלופות לא תשנה את ההחלטה. מישהו אחר יבטיח הבטחות בגלזנקירשן.

ואיך אפשר לשכוח את ספרד? הליגה הנחשבת לשניה בטיבה באירופה מזכירה דווקא את הליגה הסקוטית.  שתי קבוצות שנאבקות על האליפות בכל עונה, שפותחות פעם נקודות עצום על יריבותיהן, שגם אם ירון הוכנבוים ואיל לחמן יאמנו אותן הן יסיימו במקומות 1-2.  תראו איך ז'וזה מוריניו, שעמד כבר כמה פעמים על הפודיום בגמר ליגת האלופות, מתרתח ומתעצבן אחרי עוד תיקו בליגה.  תראו איך הוא קוטל את השופטים, את השחקנים היריבים, אפילו את אופ"א, אחרי שהקבוצה שלו כושלת להשיג שלוש נקודות בעוד משחק ליגה.  נראה שאכפת למוריניו מהליגה, נראה שזו המטרה העיקרית שלו כמאמן ריאל מדריד.

 

גביע האלופות הוא פרוייקט.  יש מועדונים שרואים בו חזות הכל, בעיקר מפני שאין להם משהו טוב יותר להציע.  יש שרואים בו חובה שנתית כדי לשמור על תזרים מזומנים עונתי גבוה.  ויש הרוצים להיזכר כגדולים בהיסטוריה וכזוכים בכל תואר אפשרי – אליפות, גביע מקומי, ליגת האלופות, אולי אפילו ליגה אירופית, לך תדע מה עובר בראש של האירופים המוזרים האלה.   הקלישאה שאומרת כי "הליגה היא הלחם והחמאה" עדיין תופסת.  אני מניח שישראלי אוהד באיירן או ריאל מדריד, שיושב ביום רביעי בפאב הקבוע וצופה במשחק ליגת האלופות של קבוצתו, מאמין שהערב היוקרתי הזה הוא כל מה שחשוב בחיים.  הוא רוצה שהקבוצה שלו תזכה בגביע האירופי, עבורו הליגה הגרמנית או הספרדית לא באמת חשובה כי הוא פשוט לא שם, והוא מסיק מכך שגם עבור הקבוצות שלו הליגה לא חשובה.  הוא טועה, וזה בסדר.  הוא לא מבין, הוא לא יודע, שיגיע ליבשת הישנה לאיזה חודש, יצפה במהדורות חדשות ספורט, יקרא עיתוני ספורט מקומיים, ידבר עם אוהדים, יגיע למשחקים.  אני מניח שאחרי זה הוא כבר יבין שגביע האלופות זה אחלה, אבל הליגה עוד יותר.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: