פאתטיות אנטישמית בברלין


במשחק הבית של הרטה ברלין שנערך ביום שישי האחרון ניצחה דווקא מינכן 1860.  המשחק פחות משנה כאן, הרטה עלתה ליגה וכולם היו שמחים בין כה וכה.  רק דבר אחד העכיר את האווירה סביב והזכיר לי שטיפוסים מפוקפקים יש אמנם בכל מקום בעולם, אבל כשמלווה לכך שנאה אנטישמית זה נוגע קצת יותר.

במשך למעלה מחמש שנים בהן אני חי בברלין לא נתקלתי בעוינות על בסיס אנטישמי.  ברלין היא עיר סובלנית מאוד כל עוד לא מדובר באנטישמיות.  כל גילוי נאצי שרק מנסה להרים את ראשו זוכה לאגרוף חזק לכליות שמוריד אותו חזרה לביבים מהם הגיע.  הברלינאים שונאים את הניאו-נאצים לפחות כמו שהניאו-נאצים שונאים כל מי שאינו.  אף פעם לא היו לי ספקות באשר למקום מגוריי.  מאז שנולדה בתי הפכה ברלין לביתי.  אבל גם בביתי גיליתי כמה נאצים שאולי לא מחפשים איזה בית כנסת שאפשר לשרוף אבל במחשבותיהם בטח לא היו מתנגדים לאיזה ליל בדולח גרסה 2.0.

הם קוראים לעצמם "חזית ואנזה" (Wannsee Front).  קשה להניח שיש יהודי בעולם שלא שמע על פרבר ואנזה בברלין ועל ועידת הפתרון הסופי שנערכה בו.  הם מגיעים לכל משחק של הרטה ברלין, עשרים איש לערך בין הגילאים 20-50, רובם גברים אך גם כמה נשים.  הם לבושים בחולצות או קפוצ'ונים עליהם מודפס שם קבוצתם.  לפני שלושים שנה הם היו חזקים יותר והפגינו נוכחות פיזית ואלימה במגרשים.  כיום הם נראים כמו נאצים, די מפחידים, אבל מזכירים יותר בריוני כדורגל שמחפשים מכות.

תמיד הם שיכורים, תמיד יש להם מבט מאיים בעיניים שאומר "אם רק תעזו להביט בנו נקרע לכם את הצורה".  ראיתי אותם מסתבכים בקטטות.  הם לא מפחדים מאף אחד, אפילו לא מהשוטרים המפחידים שמאבטחים את משחקי הבונדסליגה.  ראיתי אותם עומדים מול השוטרים, דוחפים את השוטרים, מרביצים לשוטרים.  רק כדי לסבר את האוזן –כל ניצוץ של אירוע אלים מביא אחריו בין חמישים למאה שוטרים העומדים הכן בדיוק למצבים כאלה.  הם עמדו שם, עשרים חוליגנים נאצים מול מאה שוטרים, והנאצים לא דפקו חשבון.

אני לא מפחד מהם.  אני לא אומר זאת כדי לצאת גבר, וגם  לא אפתה אותם להתחיל קרב – בכל זאת לא השתגעתי, אין לי משאלת מוות.  אבל לא עולה בי פחד כשאני רואה אותם.  ההפך הגמור הם נראים די פאתטיים.  אנשים בוגרים עם קעקועים בכל פינה בגוף, עם תספורות שמעניקות להם מראה קופי, עם שפה רדודה –  בכל פעם שאני רואה אותם מתחשק לי לגשת אליהם, לומר להם מי אני ומאיפה הגעתי.  רציתם לחסל אותי? באתי אליכם בדלת הראשית, הממשלה שלכם קיבלה אותי בזרועות פתוחות, נתנה לי גרין קארד, תיתן לי גם אזרחות אם רק ארצה, על אפכם ועל חמתכם! עכשיו תקפצו לי.

בכל פעם שאני רואה אותם מולי אני מרגיש מנצח.  נכון, ההיסטוריה לא תרשה לנו לשכוח.  גם אני לא שוכח, וזה הנצחון שלי בכל פעם מחדש, עבורי ועבור משפחתי.  אני כאן כדי לזכור את אלו שלא יכלו לבהמות הנאציות, אני כאן כדי להציג להם אצבע משולשת בפנים.  אני כאן.  נקודה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: