גם הטלויזיה הישראלית אוהדת ברצלונה


בפעם הראשונה מזה שלוש שנים צפיתי בשידור ישראלי של משחק בליגת האלופות, ולשמחתי/צערי נפלתי על חצי הגמר מקאמפ נואו.  מברלין נראה כי כל ישראל אוהדי בארסה.  מה זה אוהדים? חולים על הצורה שלהם.  ברצלונה, במסי זה הרי את מקודשת לי כדת טיקי וטאקה.

חבל שיורם ארבל ושגיא כהן הוציאו לי את החשק העתידי לשידורים מהמולדת.  מכר של מכר שמכיר את ארבל סיפר לי שהוא איש מקצוע מעולה, די פדנט אבל אוהד כדורגל אמיתי ועשרות השנים מאחורי המיקרופון פלוס הקהות הבלתי נמנעת של הגיל הכרונולוגי עושים את שלהם.  לפעמים הוא מתבלבל בשמות, לפעמים הוא מעניק כדור לקבוצה א' למרות שהשופט חשב דווקא שקבוצה ב' תקבל כדור חופשי.  זה המחיר שצריך לשלם תושב מדינה בה לא צמח דור המשך מצטיין של שדרי ספורט.  בכל יום נתון אני מעדיף את ארבל (וגם את מאיר איינשטיין) על פני רמי וייץ היבשושי או עמית הורסקי הסופר-דציבלי.

שגיא כהן הוא כבר אופרה אחרת.  יודעים מה יהיה בסוף עוד לפני שהשמנה מתחילה לשיר.  הטלויזיה הגרמנית על שדריה ופרשניה השכיחו ממני את הגיגיו הבלתי ברורים ואף מגוחכים של מבקר המסעדות הנודע.

וכעת לפרטים.  לחלק קטן מהם.  חמש דקות של בליץ מקומי לקראת סיום המחצית הראשונה והפנינה הראשונה עזבה את קו הזינוק: מערכת הניקוז היא האחראית ליכולת של ברצלונה.  הגשם הפסיק לרדת, המשטח התייבש ועכשיו יכולה בארסה לשחק את משחק הנגיעות המפורסם שלה.  עזבו אתכם ממאמן שיטתי, משחקנים מאומנים ומקבוצה יריבה שלא נראה היה שהם מאמינים בעצמם.  תשכחו גם את העובדה שאלו היו בערך חמש הדקות היחידות בהן לא ירד גשם.  מסתבר שלפעמים דווקא הכביש לא אשם, לפעמים הוא זה ששומר עלינו.

יש עוד: בדקה ה-63, אחרי מהלך מוצלח של ריאל מדריד, מפציר בנו הפרשן שלא ניתן לו לקחת קמצוץ מהיכולת המופלאה של ברצלונה.  ייתכן כי קריאות ה"אולה" מהיציעים אחרי כל מסירה מדוייקת העבירו גם אותו על דעתו.  דקה 64: מרסלו משווה.  בדקה ה-65 הפכה לדידו ברצלונה המופלאה לקבוצה זחוחה.  זה לא היה מבצע מופלא של אנחל דה מריה – כדרור על פני שחקן בתוך הרחבה, בעיטה לקורה, השתלטות על הכדור החוזר ובישול למרסלו.  לא קשה לנחש איך היה נשמע התיאור הנ"ל אם דה מריה היה שחקן ברצלונה.

בשלב מסויים הפסקתי להקשיב לשידור.  לא לחצתי על כפתור ה"מיוט" ולא הקשבתי לשידור בשפה אחרת.  הקשקושים נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשניה.  אבל היה עוד משהו שכהן אמר שבכל זאת הצליח לחדור והוציא אותי מדעתי.  אחרי העבירה של מרסלו על מסי ליד קו החוץ התחיל שגיא כהן להתלהם, ממש לצרוח, כשטען שמרסלו לא התכוון להכשיל את מסי, ובאותה נשימה הודיע שאותו מרסלו חייב להוקיר את מסי ולהודות לו על שקם מיד לאחר ביצוע העבירה, שכן אם היה ממשיך לשכב על הדשא ולהתפתל כנשוך נחש היה מרסלו רואה את הכרטיס האדום.  כהן אולי לא יחשוב כך, אך באומרו כן השחיר את יושרתו המקצועית והתבטא כמו אחרון אוהדיה העיוורים של ברצלונה.

במלים פשוטות: מסי לא התנהג כמו כמה משחקני ברצלונה שצונחים כאבן וצווחים כתרנגולת בבית המטבחיים אחרי כל משב רוח קליל המבדר את בלוריתם, בעיקר אם מצורפת אליו חולצה לבנה.  זה לא רק וולפגאנג שטארק שנופל בקטנות אליבא דכהן.  אפילו גווארדיולה יודה בינו לבין עצמו שהשחצנות המובנית של ריאל מדריד בהנהגת מוריניו המז**ן שלה מסתירה לעתים את הדברים החשובים – שלא תמיד יש לשופטים שיקול דעת נייטרלי, שפסיכולוגיה אינה רק שם של תחום העוסק בחקר הנפש ושאם רוצים להרחיק שחקן של יריבת ברצלונה כל שצריך לעשות הוא להתפתל מ"כאבים".  האדום כבר בדרך, תשאלו את פפה:


מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “גם הטלויזיה הישראלית אוהדת ברצלונה

הוסיפו את שלכם

  1. פוסט מופתי. ורק להוסיף שאני, כאוהד אתלטיקו אבל כמי שבמשך שנים העדיף באופן עקרוני את האסתטיקה והרוח המיוחדת של ברצלונה על האדנות ותחושת "אלוהים לשלטון בחרתנו" של מדריד מצאתי את עצמי בסידרה הזו, למרות מוריניו הבלתי נסבל, מצדד בלבנים, בין השאר בגלל הפרעות התקשורת שתיארת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: