כדורגל ועוד – סופשבוע ברלינאי


יום שישי, אחת עשרה וחצי בלילה.   בדי.וי.די רצים רייצ'ל, מוניקה, פיבי, ג'ואי, צ'נדלר ורוס.  העונה הרביעית.  ראיתי אותה לפחות עשר פעמים ובכל פעם, אחרי הפסקה של כמה חודשים, הכיף מתחדש.  מזכיר לי את שנות התשעים העליזות שלי, שנים של רווקות תל אביבית, עם אופנוע כבד, עם נשים, עם חדר כושר שש פעמים בשבוע וגוף של פסל רומי.

מחר מתחיל סוף השבוע לו ציפיתי.  סופשבוע שהוא רק שלי.  אמנם פרודתי התערבה קלות בסדר היום שלי כשאיבדה סידור לילדה והשאירה אותה אצלי הלילה, אבל אני אוהב את הבת שלי, אוהב להשכיב אותה לישון, לדעת שהיא בחדר השני, לדעת שהיא תעיר אותי בבוקר.  אם רק היתה מתעוררת אחרי תשע, בעיקר כשלפני שבע בבוקר אין טיפת אור בחוץ.

מחר בבוקר, אחרי שאחזיר אותה אל אמה, אלך למאפיה של הטורקי בקצה הרחוב.  יש שם אחלה ארוחות בוקר בשלושה וחצי יורו, כולל קפה.  תמיד טעים, תמיד טרי.  צריך לתלות את המנורות שכבר חודשיים שוכבות בפינת הסלון, לשאוב את כדורי האבק שמתגלגלים מתחת למיטה.  מחר תגיע אורחת חשובה, חשובה מאוד, אלי הביתה, ולא יפה לארח אותה בדירה מאובקת.  אני אכין חומוס, טחינה, סלט חצילים ולבנה.  הצלחתי להדליק אותה על האוכל הזה, וזה כל כך קל להכין אותו.

לפני שההיא תגיע יש כדורגל.  עוד שבת של כדורגל.  הפעם האחרונה היתה לפני חודש וחצי.  משחק אחד החמצתי כשביקרתי בארץ.  לפני שבוע הובסה הרטה במינכן 4:0, אבל הרטה של העונה הנוכחית לא נשברת מהפסדים.  אחרי הפסד במחזור הפתיחה לנירנברג הוציאה הרטה נקודה בהאנובר והיתה טובה יותר.  אחרי הפסד לורדר ברמן הצליחה הרטה לשבור נאחס של שבעה עשר משחקי בית ללא נצחון עם 0:1 על שטוטגרט.  משהו טוב חייב לקרות מחר.  זו מיינץ, קבוצת התחתית , שמתחילת העונה לא מצליחה להתאפס על עצמה.  שרק תמשיך כך מחר.

אבל העונה זה כבר לא כדורגל נטו.  יש שמחה כנה בסופשבוע של משחק.  לפגוש את החבר'ה של הכדורגל, לשתות בירה, לעשן, לדבר על החיים.  גם מרטין חווה פרידה.  אצלו זה היה בלי ילדים מעשה ידיו וידי אשתו, אבל אני די בטוח שעדיף עם מאשר בלי.  מניסיון.  יושבים אחד ליד השני ומתפייטים על מה שקרה ומה שיקרה.  נושא שכזה מעלה את המשותף בינינו, קל לפרוד להזדהות עם פרוד אחר, בעיקר אם הפרוד האחר הוא החבר הטוב שלך בברלין.

לא רע, לוח הזמנים לסופ"ש.  ילדתי בבוקר, קבוצתי אחר הצהריים, נערתי בערב.  ובבוקר יום ראשון.  ואחר הצהריים.  ובערב יום ראשון.  טיסת עבודה לוינה ביום שלישי.  עוד פעם וינה בעוד חודש.  ואמסטרדם בעוד חודשיים.  "חברים" עדיין רצים על המסך.  התחלתי לכתוב בפרק 14, עכשיו מסתיים פרק 18.  שנות התשעים היו עליזות, אבל גם עכשיו לא רע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: