כמה קר פה…


1. רק בערבו של יום  חמישי האחרון גיליתי שיוהאנס השאיר לי הודעה קולית.  הוא היה בשדה התעופה בדרך לבאזל ורצה ליידע אותי שהיום הוא היום האחרון של בעלי המנויים להבטיח לעצמם את הכסא שלהם  גם  במשחק שמינית גמר הגביע הגרמני מול קייזרסלאוטרן.  האינסטינקט הראשוני שלי היה "בטח, איזו שאלה, הרי איתי שכטר יהיה שם!".  המציאות חזקה יותר מאיתי שכטר: המשחק ייערך לקראת סוף דצמבר, כשהטמפרטורות נמוכות כל כך שאפילו מעילי החורף היו מעדיפים להישאר בבית ולא לנקוש שיניים מהכפור.

אחד הסיוטים האישיים הגדולים שלי בשנים האחרונות הוא משחק ביתי של הרטה ברלין בחורף.  אדם מן היישוב, שלא טיפס על ג'בלאות בגולן בינואר או שכב על החוף עם בגד ים רטוב בלילה קר באיי קמרינס, לא יידע על מה אני מדבר.  כשהטמפרטורות יורדות מתחת לאפס באמצע היום הופכת הישיבה באצטדיון לסיוט אחד מתמשך.  נעליים מרופדות, שלושה זוגות גרביים, גטקס, שלושה סוודרים, מעיל שמן ונפוח, כובע צמר, כפפות עבות – כלום לא עוזר.  הקור מתחיל למטה, חותך את כפות הרגליים כמו סכין, מטפס במעלה הרגליים, מתפשט ברדיוס הבטן, נמתח לאורך הזרועות, מתיישב על האוזניים ומאיים להפיל אותן מהראש.

יש לי מנוי וזה עוול לא להשתמש בו.  הליגה השניה באירופה, קשה לוותר על משחק.  אבל אחרי ארבע שנים גם לי יש גבולות.  לפני שנתיים ישבתי באצטדיון האולימפי שתי שבתות רצופות, מול מנשנגלאדבך ובוכום, במינוס שתים עשרה מעלות.  כל מה שכתבתי בפסקה הקודמת בכלל לא מתקרב לתחושת חוסר האונים במינוס שתים עשרה מעלות.  יושבים באצטדיון ורק רוצים למות.  אז בשנה שעברה ויתרתי על משחק במינוס חמש מול אווה כי עם כל הכבוד להרטה אני לא מתכוון לקפוא לעד עם קבוצה בונקריסטית שמגיעה לברלין כדי להוציא אפס אפס מגעיל (ולא הלך להם, הם עזבו את ברלין עם 2:0).  והשנה אני מוותר על שמינית הגמר כי עם כל הכבוד לאיתי שכטר אין לי כוח לקור הזה.  שבועיים לפני כן אשב במקום שלי בשמונה וחצי בערב במשחק יום שישי של הרטה מול שאלקה, זה מספיק לעונה כולה.

2. הרטה זו לא מכבי ת"א, אין אצלה חורף חם.  מנצחת בחוץ, מאבדת את הראש בבית.  מבקיעה שלישיה לקלן במחצית הראשונה ומחלצת תיקו ממיינץ באחד המשחקים החלשים שנראו בשנים האחרונות באירופה.  בשבת האחרונה הם היו קרובים כל כך לשלוש נקודות ולזינוק למקום השביעי.  שתיים אפס במחצית, שתיים  אחת בדקה ה-93, עוד שניה השופט שורק לסיום.  ואז איבוד כדור טיפשי בצד ימין, כדור לרחבה, תומאס קראפט ביציאת בארטז לכדור ורייזינגר משווה.  השופט אפילו לא טורח לחדש את המשחק.  עכשיו אפילו המקום העשירי כבר לא בטוח.  שש נקודות מהקו האדום ובהרטה מתחילים לשנן את המטרה הרשמית שלהם העונה – הישרדות.

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “כמה קר פה…

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: