איפה את, אהובה?


1. השמיים כוסו בשמיכת עננים שחורה שדבר לא חודר דרכה.  הרוחות רגשו ורשפו והעצים בשדרה התנועעו מצד לצד כמו מטים ליפול.  הגשם היכה ללא רחם את גגות הבתים ושלח אותות אזהרה חמורים לכל מי שחשב לעצמו, ולו לשניה אחת תמימה, לצאת מהבית.

שבת בבוקר, יום קשה, אמא שותה המון קפה, די עצבנית ורבה עם אבא.  היא לא מוכנה שהילד שלה בן העשר ייצא מהבית ביום שכזה.  בגשם, ברוח ובקור הוא עלול לחטוף דלקת ריאות.  אבא שלי מביט בי בעיניים כלות.  גם הוא היה מוותר על תענוג הישיבה על מושבי הבטון הרטובים בבלומפילד החשוף לרוחות הצפון הרעות.

תשכח מזה, חשבתי לעצמי.  המשחק הראשון שלי, של הקבוצה שלי, ועוד בדרבי! כל הכוכבים עליהם שמעתי וקראתי ב"חדשות הספורט" (פעם היה עיתון כזה): שייע פייגנבוים, ג'ימי טורק, יעקב אקהויז, אריה בז'רנו, גילי לנדאו.  ואלה רק האויבים, כי בצד השני היו את השמות הגדולים באמת: אבי כהן, אבי ירושלמי, גיורא שפיגל, מושיק שוויצר, בני טבק, ויקי פרץ! כל כך רציתי להיות חלוץ גדול כמו ויקי פרץ.  את השיער המתולתל כבר היה לי, רק השפם חסר.

הגשם הפסיק לרדת, אמא נרגעה ואני ואבא יצאנו לדרך.  ראינו אוהדים עם צעיפים כחולים-צהובים ואדומים-לבנים.  ראיתי חולצות עם פרסומות של "גולדסטאר" ו"אתא".  התרגשתי מהעמידה אל מול שערי בלומפילד.  החזקתי את כרטיס הכניסה ביד רועדת והגשתי אותו לסדרן.  הוא תלש את הספח והחזיר לי אותו.  זהו, אני בפנים, בבלומפילד.

פעם היו בכל שבת שני משחקים בבלומפילד.  מכבי ת"א ושמשון ת"א באחת ,הפועל ת"א ובית"ר ת"א בבאה.  שנים בבלומפילד גרמו לי לתהות לפשר שפיותם של אוהדי הקבוצות האחרות שמקבלים באותו מחיר משחק אחד בלבד.  בשביל מה להיות אוהד של מכבי נתניה? הפועל ב"ש? הפועל חיפה? ומי בכלל ידע שקיימת מכבי חיפה בעולם?

מזמן שכחתי מה היה במשחק הראשון.  אני כן זוכר שעשר שניות לפני שריקת הפתיחה לשל צבי שריר לדרבי נפתחו ארובות השמיים והגשם חזר לסורו והטיח בנו בעוצמה אדירה.  עשרים ואחד אלף מטריות נפתחו באחת ושיוו מחזה צבעוני ומרהיב ליציעים.

עמדתי במשך כל המשחק, התרגשתי מכל מהלך, מכל כדור אבוד בביצת הבוץ התורנית.  קפצתי לשמיים כשמשה גולדנברג הבקיע את הראשון למכבי.  ב"וולה" של אבי כהן בכלל השתגעתי.  איזו קבוצה בחרתי לי לאהוד, איזה ילד חכם.  ככה נראית קבוצה אלופה, ככה נראית מכבי ת"א!

 

2. מוטי איווני פוטר ממכבי ת"א.  מקום תשיעי, עשרים נקודות בארבעה עשר משחקים, נצחון אחד בשלושה עשר המשחקים האחרונים, הפסד ליגה רביעי ברציפות, נקודה אחת מתוך חמש עשרה אפשריות בליגה האירופית.  ושוב חוזרים השמות המוכרים: רוני לוי, גיא לוזון, יצחק שום (???).  עוד עונה נזרקת לפח האשפה, עוד מאמן יבנה בעונה הבאה קבוצה חדשה שתמכור עשרת אלפים מנויים ותתמוגג אחרי נצחון על הפועל פתח תקווה.  וכמו שהעונה הנוכחית נראית ייתכן מאוד שנצחון שכזה יציל את מכבי מפלייאוף תחתון.  רק לא ירידה, על זה לעולם לא אהיה מסוגל לחשוב.  זה לא סתם מועדון, זה מכבי ת"א!

כולם מנצחים את מכבי ת"א.  אף אחד לא מפחד ממכבי ת"א.  קבוצות כושלות מתאוששות מול מכבי ת"א.  מאמנים יודעים שגם אם רע, אוטוטו תגיע מכבי ת"א ותעשה להם טוב.  אני נזכר באבי כהן, אבי ירושלמי, גיורא שפיגל, מושיק שוויצר, בני טבק, ויקי פרץ…

 תתארו לכם קצת אושר

כי הוא כל כך נדיר כאן

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: