קר שם וטוב שם


למי למי יש יותר כבוד

אתמול בערב הגיעו לאצטדיון המושבה 5000 צופים.  1500 מקרית שמונה, עוד 2500 אוהדי הפועל ת"א ועוד 1000 שאהבת הכדורגל טבועה בדמם עד שגם גביע הטוטו מרגש אותם.

האמת? אם הייתי אתמול בארץ בטח הייתי מוצא את עצמי באצטדיון.  אני, שהאצטדיון היחיד ממנו אני איכשהו מצליח להתלהב ולהרגיש טיפ טיפה אירופה הוא בלומפילד, הייתי שמח לראות את "המושבה".  קראתי עליו אין ספור תשבחות, ואפילו פקקי התנועה עליהם מדווח בסיום כל משחק לא היו הורסים לי את מצב הרוח.

קריית שמונה מחזיקת גביע הטוטו.  התואר השלישי בחשיבותו הולך בפעם השנייה לצפון הרחוק, ואם יש "מגיע" בחיים, זה בהחלט מגיע לקריית שמונה.  כמה צחקו על שמעון אבו-חצירא כשעזב ללאריסה היוונית, כמה לעגו לו אחרי שכשל וחזר לארץ, ועוד לקבוצה קטנה כמו קריית שמונה.  אני שמח בשבילו.

סלאח חסארמה עוד מעט בן ארבעים, כמעט בגילי, ואפשר לומר שבלעדי המסירות שלו, ההנהגה שלו, קריית שמונה לא הייתה מוצאת את עצמה במקום הראשון ברוב העונה.  כשאדם בשנות השלושים המאוחרות שלו עדיין יורק דם ומקריב את גופו תרתי משמע למען המטרה, איך יכול בחור בן עשרים ומשהו להתנהג אחרת ולא לתת את הנשמה בכל דקה שהוא על המגרש?

יש עוד שחקנים חשובים, ויש את המצביא רב"ש, וכולם יחד עומדים לזכות באליפות היסטורית.  יש לי תקווה אחת קטנה: שקריית שמונה תזכה העונה בטרבל.  שידברו עליה בנשימה אחת עם מכבי נתניה האגדית של שנות השבעים, שבעונת 1977/8 זכתה בדאבל ובאינטרטוטו.  תואר אחד כבר יש לה, השני בדרך, ואני בטוח שכבוד נשיא המדינה יהיה מאושר להעניק את הגביע לאדריאן רוצ'ט ולקריית שמונה.

אומרים שאם קריית שמונה תזכה באליפות זה רק מפני שהליגה העונה חלשה מאוד.  נו, אז מה אשמה בכך קריית שמונה? יש לה ליגה אחרת בה היא יכולה לשחק? ומה היא אמורה לעשות? אולי שירצקי צריך לפעול להקמת מיזם ליגה אירופית יחד עם ברצלונה וריאל מדריד ושתי המנצ'סטריות כי אין להן תחרות במדינות שלהן?

אני חוזר אלייך

יום רביעי היום, איך שהשבוע טס.

עוד שלושה ימי עבודה ואז מגיע סוף השבוע.

לקום בשבת בבוקר, לא מאוחר מדי ולא מוקדם מדי, לשתות את הקפה הראשון במיטה, לקרוא את "7 ימים" מנובמבר 2011 ששלחו לי מהארץ ושעדיין לא הספקתי להגיע אליו, אולי אפילו לראות את הפרק האחרון של האח הגדול עם אביבית ואביב.

להתקלח, להתלבש טוב טוב, לחבוש את כובע הצמר ואת הכפפות ולצאת לרחוב, ליום הבהיר והיפה (וזו כבר נבואה שכולי תקווה שתגשים את עצמה).  לעלות על הרכבת שנוסעת מזרחה, לרדת בתחנת WESTKREUZ ומיד לעלות על הרכבת שעוצרת רק באצטדיון האולימפי.

לעלות במדרגות בינות לאוספי הבקבוקים הריקים שמסתערים על הקרונות המתרוקנים וממלאים תיקים ועגלות בבקבוקי בירה בערך של שמונה סנט היחידה.  מאה בקבוקים מכניסים שמונה יורו, תחשבו כמה צריך כדי לכל הפחות לקנות מוצרי יסוד בסופרמרקט.

לעבור ליד דוכן הצעיפים המיתולוגי עם מוצרים של 36 קבוצות שתי הליגות הבכירות.  להגיע לדוכן הבירה, לקנות חצי ליטר ולהמתין לחבר'ה הקבועים.  לצפות בקופים הנאצים שעומדים לא רחוק ממני, בחולצות שחורות עליהן מודפס Wannsee Front.  הם יכו מישהו, לכל הפחות ישפכו בירה על מישהו, אחרת אין להם סיבה לחיות.  הייתי שמח לשבור את הלסת של אחד מהם, לא משנה מי.

לעמוד בתור של חברי המועדון (60 יורו בשנה וגם אני חלק מעסקת 50+1), להמתין חמש דקות לכל היותר ולהיכנס לאצטדיון.  לעמוד עוד חמש דקות בתור לקיוסק, לקנות עוד חצי ליטר בירה ולעלות במדרגות לקומה השנייה, למושב הקבוע שלי.  לפגוש את שאר החבר'ה, להעביר חוויות ממאורעותינו במהלך הפגרה, לנקות את המשקפיים, להרכיב אותם, לשיר את המנון הקבוצה, שריקת פתיחה.

הרטה ברלין מאחרת את המבורג.

משחק בית ראשון מתוך תשעה בסיבוב השני.

העיקר שהרטה תישאר בליגה.

העיקר שהבונדסליגה חזרה לחיי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: