שכחו איך מנצחים



תגידו מה שתגידו על מכבי ת"א בכדורגל, אבל לא נורא להיות אוהד שלהם. לא זוכים באליפויות, אבל תמיד בחלק העליון של הטבלה בסוף העונה, למרות שתמיד מדובר בגארבג' טיים. מה זה באמת משנה אם זוכים באליפות או לא, כל עוד מתישהו נהנים מכדורגל.

אוהדי באיירן מינכן, ריאלונה ומכבי חיפה לא יסכימו עם דברים אלה, ואני לא מדבר על חצי מיליארד אוהדי הטלוויזיה שלהן. הם לא יושבים ביציע בשביל עוד ניצחון, הם שם בשביל ניצחונות גדולים, עם התקפה שלא מפסיקה לרגע ועם טיקי טקה וקיקי קקה. אולי זה טבעי כשיש לך שחקנים כמו גומז וריברי, רונאלדו ודה מריה, אינייסטה ומסי (יסלחו לי אוהדי מכבי חיפה, שובל גוזלן ויניב קטן. וגם אלירן עטר וברק יצחקי, בלי אפליות).  אולי צריך להיות אוהד של קבוצת תחתית כדי להעריך כל ניצחון.

אוהדי הרטה ברלין יורדים נמוך יותר.  ניצחון זה אחלה, אבל גם סתם שער זכות מכדור תועה ברחבת החמש יקפיץ חמש רבבות לאוויר כמו היה זה שער האליפות.  במחזור הקודם היה אחד כזה, הרטה אפילו הוליכה במשך שש עשרה דקות. אחר כך כבר חטפה רביעייה והתרחקה עוד יותר מהיריבות בתחתית.

אבל לפני שבועיים היה משהו אחר באוויר. אנחנו, שמגיעים לכל משחק ביתי, יודעים מה שווה הרטה בבית. שמונה הפסדי בית, זה מה שהיא שווה. אבל מול וולפסבורג, רגע לפני השער השלישי שלה, זה יכול היה להיות גם 2:7 להרטה.  עוד מצב ועוד מצב, עוד בעיטה מארבעה מטרים לשמיים ועוד מתפרצת שמסתיימת בידיים של דייגו בנאליו. השער השלישי שבר את הרטה, כיאה לקבוצת תחתית.

וכמו תמיד הגיע המשחק בו איש אינו מצפה מהרטה למשהו מיוחד. לפני שבועיים זה הסתיים עם ניצחון חוץ במיינץ 1:3, בשבת האחרונה עם תיקו אפס במנשנגלאדבך במפגש מספר 50 בין המועדונים. טוב שנפלנו על גלאדבך, הם במשבר עכשיו, אחרי שני הפסדים רצופים וארבע נקודות מארבעת משחקיהם האחרונים.  בדקה העשרים נפצע מרקו רויס ויצא. אז גם התמוססה מעט הילת הכוכבים של המשחק.

***

מחצית ראשונה של קרב ביצורים, מחצית שנייה רחוקה מחיוּת ותיקו אפס בסיום. אם הרטה הייתה מנצחת היא הייתה עולה למקום השישה עשר, אבל כמו שהסברתי – אין עם מי לדבר.  אני מביט באדריאן ראמוס החלש, ברפאל המבולבל. קוביאשווילי נלחם כמו אריה כי בגיל 35 זה כל מה שנשאר לו. אניס בן חתירה דווקא בסדר, היחיד שמצליח להזכיר שהרטה עדיין קבוצת בונדסליגה. קראפט המצוין נראה כאילו נקלע למקום במקרה, מגיע לו יותר.

אתמול, שלישי בערב, אירחה הרטה את פרייבורג למשחק 'ההזדמנות האחרונה' הרביעי שלה העונה. ניצחון ויש סיבה להיות אופטימי לפחות עד לסיום המחזור הבא.  הפסד ואפשר להבין למה רק קייזרסלאוטרן מתחתינו ולמה הם ואנחנו חושבים "Auf Wiedersehen", נפרדים לשלום ויורדים ביחד.

ושוב קרה מה שקרה.  ציפיות ואכזבה.  הפסד נוסף, משחק גרוע של הרטה, והנחמה היחידה שלי היא שגם פ.צ. קלן הפסידה.  יש עדיין צ'אנס למקום השישה עשר.  בבונדסליגה אין לנו סיכוי, אולי מול קבוצת ליגה שנייה נצליח לעשות משהו.

החברים שלי ביציע לא מאמינים שגם זה אפשרי.  החל מהדקה העשרים טחן לי מרטין את המוח עם "אתה תראה, ייגמר 1:2 להרטה, יש לי תחושה טובה".  הוא לא הצליח להתמודד בהצלחה עם המבטים הסקפטיים שלי לעברו בכל פעם שחזר על דבריו.  בסוף אמרתי לו:"1:2 כן, אבל לפרייבורג".  בסוף נגמר 1:2.  לפרייבורג.

***

לאחרונה אני מוצא את עצמי מציץ לא מעט למטה, אל עבר הבונדסליגה השנייה, מקנא באוהדי אוניון ברלין. הקבוצה שלהם במקום השישי עם 42 נקודות, הרטה עם 27.  בטבלת משחקי הבית אוניון במקום החמישי עם תשעה ניצחונות ביתיים. להרטה שישה נצחונות.  בית וחוץ. ביחד. ומה בסך הכל צריך אוהד בשביל לחיות? ניצחון ביתי, זה הכול.

אני נזכר בעונת 2008/9, העונה הראשונה שלי בברלין.  וורונין, פנטליץ', סימוניץ', פרידריך.  הייתה אז קבוצה שרצה לאליפות וסיימה במקום הרביעי.  שמחתי להתחבר לקבוצה מצליחה.  הברלינאים אמרו לי: "זו לא הרטה האמיתית, תירגע".  לא הקשבתי להם והיום אני יודע בדיוק על מה הם מדברים.  הגברת הזקנה של גרמניה לא מצליחה להיזכר למה היא נמצאת בליגה הבכירה, היא לא יודעת מה לעשות עם זה.  היא שומעת ברקע את דינמו דרזדן ומינכן 1860 ולא מצליחה להבין מה זה אומר.  יכול להיות שהגברת הזקנה קצת סנילית?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: