תנו לשהר הרטה



כרתים

שמיים כחולים, נקיים מעננים.  שני ילדים משתכשים בבריכה, מתיזים מים אחד על השני, מטביעים אחד את השני, צוחקים ביוונית.

המילה הפופולרית ביותר כאן היא "אֶלַה", הגרסה היוונית של "יאללה".  באופן כללי מזכירים לי היוונים את ישראל – אנשים חמים, קולניים, חברותיים, כל היום משחקים בטלפון.

היא לא מבינה בשביל מה צריך לקרוא חדשות בזמן חופשה, למה לערב בין קודש לחול, אבל לא אכפת לה שאני משחק כל היום בטלפון. אני גם לא מנסה להסביר לה למה חשוב לי לדעת מה אומרים הפרשנים על העלאת המע"מ ומס הכנסה או התקיפה הבאה באיראן, סיפור ארוך מדי. מה שהיא כן יודעת זה שבן שהר מגיע לברלין.

*

היו לי ספקות בתום העונה – ירידה שניה בשלוש שנים ואופי קבוצתי די מחורבן. חצי מהחבר'ה שלי ביציע לא חידשו את המנוי השנתי, נמאס להם. מרטין אומר ששתים עשרה שנים באותו הבלוק/שורה/כסא הספיקו לו, והירידה האחרונה לא הוסיפה לבריאותו הנפשית. הוא עייף, הוא מוותר. השאר לא פירטו, פשוט לא קנו.

כשאמא שלי שמעה שגם אני שוקל מנוחה מהמנוי היא תמהה. לא עוזבים קבוצה רק בגלל שירדה ליגה, אמרה, ככה לא מתנהגים. חשבתי להסביר שזה לא המצב, שהייתי בירידה הקודמת ושבסך הכל קר מדי לשבת בחורף ביציע, אבל בעצמי לא הייתי סגור על התירוץ החיוור הזה. ואז הגיע בן שהר וסגר לי את הפינה.

ביום האחרון של החופשה ארגנתי לעצמי מנוי שנתי עם הודעת וואזאפ דחופה ליוהאנס. לא באותה השורה עם החבר'ה שכן יגיעו, אבל בליגה השניה רק הדרבי ממלא את היציע שלנו. ביום האחרון של החופשה הקלדתי  בגוגל מובייל "בן שהר" ו"הרטה ברלין" וקראתי בשקיקה כל לינק עברי שסיפר על החתימה. ישראלי בהרטה, חלום קטן שהתגשם.

*

עוד לפני ששהר חתם בקבוצה סיפר לי יוהאנס על ההתעניינות של הרטה. איך הוא, שאל, איזה מין שחקן.  סיפרתי לו על מילואי צ'לסי, על ההשאלות האינסופיות באנגליה ועל שתי הירידות עם דה חראפשחאפ ואוקזר. לא נשמע אופטימי, סיכם יוהאנס בקול לאה.

אף פעם לא שכחתי את המשחק ממוקדמות מונדיאל 2010. ישראל פיגרה בבית 2:0 מול שוויץ, יוסי בניון צימק בדקה ה-74 ובן שהר הישווה בתוספת הזמן. בניון רץ לכיוון אליניב ברדה, שאסף את הכדור מהרשת, וזירז אותו להחזיר את הכדור לנקודת האמצע, אולי אפשר עוד לנצח. שהר בחר בריצה איטית אל מחוץ לקו הרוחב ולכיוון היציעים כדי לחגוג את השוויון

(החל מ-1:35):

*

*

אבל מהיום שום דבר לא משנה יותר. כל מה שחשבתי על בן שהר כבר לא רלוונטי אחרי החתימה.  הוא האחד והיחיד, תהיה לו עונה מוצלחת והוא יהיה מלך השערים של הרטה. תומאס קראפט ידבר בשבחו ויוס לוהוקאי יפרט את תרומתו לעלייה.

בן שהר בחור חזק, מתאים כמו כפפה לבונדסליגה השניה – ליגה קשה, שחקנים קשוחים על סף הברוטאליות ובונקרים מבטון, בעיקר מול הרטה, הבאיירן מינכן של הליגה השניה.

*

ברלין, למחרת

טיפות המים שמכות בחוזקה על החלון מחזירות אותי למציאות המוכרת – עשרים מעלות, שמיים קודרים, גשם שוטף. עוד יום אחד של רוגע לפני שחוזרים לילדה, לעבודה, לחיים. ואז יגיע יום שישי, ובשעה שמונה בערב תמצאו אותי בפינה הקבועה, דוכן הבירה ביציאה מתחנת הרכבת Olympiastadion.

חצי שעה מאוחר יותר אשב ביציע לצפות בהרטה פותחת את העונה מול פאדרבורן.  מה שטוב לתומאס קראפט לא יכול להיות רע עבור בן שהר. ומה שטוב לבן שהר לא יכול להיות רע עבור ערן לוי, בעיקר אם הייתי שם קודם.

דה באזר – בלוגים של ספורט

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: