הרטה ברלין vs פ.צ קלן: שתיקת האוהדים


https://i2.wp.com/images.herthabsc.de/Sonstiges/ankuenidigungen/2264_hertha-Koeln_01_656x369.jpg

דנה קמה כבר בשבע בבוקר.היא נכנסה לאמבטיה עם חיוך מאוזן לאוזן וסיפרה לי ששושנה, בובה בדמות כבשה שהבאתי לה מישראל, העירה אותה כי היא צריכה פיפי. היא החזיקה את שושנה מעל השירותים עד שתסיים לעשות פיפי ואז אמרה שחייבים להלביש אותה כי היא מאחרת לגן של הכיבשות (הטעות במקור).

כבר יומיים שהגשם לא מפסיק לרדת. השמיים המעוננים תמידית, הימים האפלים שהופכים ללילה כבר בארבע אחרי הצהריים, כל כך קשה. בעבודה, ברכבת, ברחובות – בכל מקום נתקלים בפרצופים קודרים שהיו מעדיפים לעשות כל דבר, רק לא לצאת מהבית.

דווקא הערב היורד מביא עמו נחמה. בלילה לא משנה אם יש או אין עננים, כי בלילה החושך הוא המלך, וחושך של אפריל אינו שונה מזה של סוף נובמבר.

היום עובר באיטיות מרגיזה והצ'ילי קון קרנה שהוגש לארוחת הצהריים מחזק ביצורים בתחתית הקיבה ואינו מקל על תחושת הכבדות הכללית. מזל שיש להרטה משחק בית הערב, נקודת אור מנצנצת באווירה הקודרת שעוטפת את העיר.

לא הייתי במשחק הבית הקודם. ראיתי בשידור חוזר את הרטה נגד סט. פאולי וכבר ידעתי שבן שהר הבקיע את השער היחיד במשחק. זה לא מעניין במיוחד לצפות במשחק כשאתה יודע שהוא הסתיים בתוצאה 0:1 ושהשער הובקע בדקה ה-85, אבל בשביל משחק הניצחון של שהר עשיתי את המאמץ.

בשבוע שלאחר אותו ניצחון כבר פתח שהר בהרכב, שיחק תשעים דקות ואף הוכשל ברחבה בדרך לבעיטת עונשין מאחד עשר מטרים שרוני הפך לשלישי של הרטה (0:4 על אֵרצְגֱֹבּירְגֵה אַוּוֵהָ). הרטה מציגה יכולת גבוהה וצמצמה את פער הנקודות מהמוליכה, איינטרכט בראונשוויג, ולקראת סיום הסיבוב השני הצליח שהר לחזק את מעמדו בקבוצה ונלקח בחשבון לקראת המשחק. האוהדים שמחים, המאמן שמח, אני שמח. ככה פתאום, באצטדיון גדול בעיר אירופית גדולה, הפכתי לאוהד של בן שהר.

***

גם אחרי שבע שנים בגרמניה אני עדיין מצליח לשכוח בכל פעם מחדש כמה קר כאן בחורף.הדרך לעבודה וממנה הביתה אורכת כשלושים דקות, עשרים ושתיים מהן בתחנת רכבת או בתוך קרון נוסע, לא משהו שאי אפשר לחיות איתו.

לבלות שלוש שעות בחוץ, בטמפטרטורה של שתי מעלות וגשם, זו כבר חוויה אחרת לגמרי, לא כזו שבוחרים לשמר לנצח. כף ידי השמאלית כבר לא יכולה לאחוז בבקבוק הבירה הקר ומעבירה אותו ליד הימנית, שנימיה עדיין לא קפאו. זה יקרה בתוך דקה, מקסימום שתיים.

בכניסה לאצטדיון אני מתחיל לשמוע יותר ויותר את שיחות האוהדים עלZwölfter Zwölfter , ה-12.12.

https://i1.wp.com/bc01.rp-online.de/polopoly_fs/fussball-bundesliga-14-spieltag-eintracht-frankfurt-1.3085661.1354043967!/httpImage/4220355068.jpg_gen/derivatives/rpo54_400/4220355068.jpg
"12:12. בלי קול אין מצב רוח"

בחודש אוקטובר פרסמה מנהלת הבונדסליגה (DFL) מסמך שחיברה בשם "חוויית אצטדיון בטוח" שאמור לשפר את תחושת הביטחון ביציעים. המסמך מכיל מספר סעיפים שמרתיחים את הדם של האוהדים. הבולטים ברשימה הם שלושה: קיצוץ מספר הכרטיסים המוקצים לאוהדי הקבוצה האורחת מעשרה אחוזים לחמישה אחוזים בלבד; איסור על יציעי עמידה לאותם אוהדים; ועריכת בדיקות גופניות מחמירות בכניסה לאצטדיונים. ההצבעה על החלת המסמך תיערך בפרנקפורט ב- 12.12.2012 בהשתתפות נציגי קבוצות הבונדסליגה.

אוהדי הכדורגל בגרמניה לא מוכנים לעובדות שמציבים בפניהם אנשי המנהלת. ארגוני האוהדים השונים במדינה הודיעו שרוב האוהדים לא מוכן להיות נשלט. קמפיין נגדי בשם "אני מרגיש בטוח", מטעם ארגון העל של אוהדי הכדורגל, מבקש להראות כי למרות דיווחים בתקשורת על אלימות במגרשים, מרבית האוהדים מרגישים בטוחים ביציעים.

57 אלף חתימות נאספו עד כה, אבל זה לא מסתיים כאן. אוהדי הכדורגל, באקט מרתק של סולידריות רעיונית, החליטו על מחאה שקטה, תרתי משמע. שתיקת אוהדים במהלך 12 הדקות ו-12 השניות הראשונות של המשחקים, שתיקה שמבקשת להבהיר איך ייראה כל העסק בלי האוהדים. שתיקה שמבקשת להוכיח שהאוהדים מאוחדים נגד המסמך; שתיקה שזועקת לדיאלוג הוגן, בגובה העיניים, וקבלת האוהדים כחלק מהפתרון ולא כגורם מפריע.

ההרכבים מוצגים על מסך הענק ושקט.  השחקנים עולים למגרש ושקט. השופט שורק לפתיחת המשחק ושקט.  אף אחד לא מעודד, לא אוהדי הרטה ולא אוהדי פ.צ קלן, רק רחש שיחות מקומיות נשמע באצטדיון. ככה נראה היציע של הרטה עם שריקת הפתיחה:

בדקה 12:13 חזר הכל לקדמותו. הקונפטי נזרק מהיציע, אוהדי הרטה חזרו להרעיש והמשחק נרדם. קשה להרטה בבית. הקבוצות האורחות מצמצמות פערים בהגנה וסוגרות באופן כמעט אוטומטי את המשחק, כיאה להתמודדות מול קבוצת צמרת גבוהה בעלת אופי התקפי, שלא הפסידה בארבעה עשר מחזורים רצופים.

למעט תומאס קראפט והבלם ג'ון אנתוני ברוקס היו כל שחקני הרטה בעלי אוריינטציה התקפית, אבל זה לא הספיק מול פ.צ קלן העקשנית. האורחת מנעה מהרטה מצב אמיתי מול השער במשך 21 דקות, לא התרגשה מהכדור ששלח בן שהר לקורה הימנית בדקה ה-29 והבקיעה את שער היתרון במצב המסוכן היחיד אליו הגיעה במחצית הראשונה, מנגיחה של קווין מקנה הקנדי, שנהדפה לשער מרגלו של מרסל נדג'נג:

קווין מקנה, פ.צ קלן
קווין מקנה, פ.צ קלן

דווקא במחזור בו קייזרסלאוטרן, היריבה הנוכחית של הרטה על המקום השני, סיימה בשוויון ונותרה במקום השלישי בשל הפרש שערים נחות – דווקא עכשיו נמצאת הרטה בפיגור. עדיין שולטת במשחק, עדיין נמצאת יותר בשטח של קלן, אבל הכל קשה. רוני, שנראה די מבולבל במשך רוב המחצית, הצליח לאושש את החבר'ה ואת היציעים בשער שוויון עם מבצע אישי בסטייל טיפוסי:

רוני, הרטה BSC
רוני, הרטה BSC

אחרי שהתחממנו בתור לשירותים (תמיד חם שם בחורף, וכשהגוף קפוא גם בלוטות הריח לא מעזות להביע התנגדות) יצאנו החוצה לעשן משהו. לגמתי מהקפה הפושר והקשבתי ליוהאנס: "אוי, איזה שער חשוב זה היה, במשחק כזה חייבים לנצח. באמת שלא המקום הראשון חשוב, אבל חייבים להיות רחוקים מספיק מהמקום השלישי כדי לומר דברים כאלה. שייסה, הגשם הזה לא מפסיק!". הקפה שלי כבר קר, צריך אחד חדש, להתחמם קצת.

המחצית השניה הזכירה במידה רבה את זו שקדמה לה. הרבה התקפות של הרטה שהסתיימו עוד לפני הרחבה ושני מצבים של שהר שהגיח משמאל, רץ קדימה לרוחב הרחבה ושחרר כדורים חלשים שלא הגיעו ליעדם. עכשיו צד שמאל בו שיחק היה מול היציע שלי ויכולתי לומר לו בדיוק מה אני רוצה ממנו: "רוץ! עצור! נו, נו, עכשיו! לא!! יופי בן!".

אחרי בעיטה שטוחה וחלשה מ-16 מטרים, שנקלטה בקלות על ידי שוער קלן, פצח טורסטן שיושב שורה לפניי במסכת רטינות שלוו בהבעות פנים נרגזות. טורסטן לא מבין מילה בעברית, אבל הוא הבין את ה"יופי בן" שלי, שבתוספת מחיאות הכפיים הצליחו להרגיז אותו עוד יותר.הוא סובב את ראשו לכיווני, הביט בי בזעם ופנה חזרה לשדה המשחק תוך גלגול עיניים מרחם. יוהאנס קלט את הסיטואציה.הוא הביט בטורסטן, הביט בי ופרץ בצחוק.

בדקה ה-67 נכנס סנדרו וגנר למשחק על חשבונו של שהר. ראמוס עבר לצד שמאל ואילו וגנר תפס את מקומו במרכז ההתקפה. אם קודם לכן היו כמה נסיונות של שהר לעשות משהו, אחרי החילוף הפסיק צד שמאל לתפקד. ראמוס לא הצליח לשמור על הכדורים שהגיעו אליו וחמש עשרה דקות מאוחר יותר גם הוא היה בחוץ. עד לסיום ניסה וגנר להציל לבד את המולדת אך ללא הצלחה. למה הוציאו את שהר, למה.

***

עם שריקת הסיום קמנו על רגלינו והתחלנו במסע במורד היציע והחוצה. עצרנו ליד דוכן הבירה. צריך להחזיר את הכוסות, פיקדון של שני יורו לכוס. התור הארוך אילץ אותי להמתין ליוהאנס בגשם. הכנסתי את המשקפיים הרטובים לנרתיק, הרמתי את הריצ'רץ' של המעיל עד הסוף, ליפפתי את הצעיף חזק יותר סביב צווארי ומעדתי בתוך שלולית מים ענקית שארבה לי בפינה.

נדחקנו לרכבת יחד עם עוד כמה עשרות אנשים. לשבת, לעמוד, להידחס – עכשיו שום דבר לא משנה יותר, כי חם שם וטוב שם. יוהאנס ירד בווסט קרויץ ואני המשכתי עד לשכונה.

כל הדרך הביתה ניסיתי להיכנס לראש של שהר. לא קל לבוא למדינה חדשה, בטח שלא למדינה קרה, בטח שלא למדינה עם אופי ייקי. אני רחוק מלהרוויח כמו שהר ואני אומר לכם שכסף זה לא הכל בחיים.מה עבר לו בראש כשהתייבש על הספסל? מה עושים עם הלחץ של ההרכב הראשון? ומה קורה לו שם במהלך המשחק, כשהוא מוצא את עצמו שוב ושוב לבד לגמרי בצד שמאל בלי שאף אחד מהחברים שלו שם לב? איך הרגיש אחרי שער הנצחון? ואחרי הכדור לקורה? והעיקר, ואפילו חשוב יותר – על מה הוא חושב אחרי שהסתיים המשחק,עם מי הוא מדבר על מה שהיה או סתם על החיים בברלין? אמא שלי שמעה לא פעם על בן שהר, האם אמא שלו שמעה עלי?

ירדתי מהרכבת בתחנה הקרובה לביתי ופסעתי במעלה הרחוב, שש דקות הליכה עד הבית. עוד מעט יהיה הגשם אפיזודה נשכחת, לפחות עד לבוקר המחרת.

***

האייפוד שלי תמיד על ראנדום, מנגן מה שבא לו ובאיזה סדר שבא לו. ועכשיו הוא בחר את "הילדה הכי יפה בגן".  אני נזכר בבוקר, בדנה ובכבשה שושנה. הלילה רק אני ושושנה בבית, דנה אצל אמא שלה, נרדמה היא וחולמת. לי מצפה עוד פרק של Breaking Bad. החופש משכר, אבל גם בלילות שכאלה דנה איתי, בלבי. היא תמיד שם, מזכירה לי מי אני ואת מה שבאמת חשוב בחיים. עכשיו גם בן צריך לחכות.

***

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: