רגע של אושר לפני הפגרה: הרטה vs פ.ס.וו פרנקפורט


שבת, שתיים לפנות בוקר

אשתי הזהירה אותי מפניהם, אמרה לי אף פעם לא להזמין דרכם. פעמיים היא טסה עם איזי ג'ט, פעמיים היא נתקעה כמה שעות טובות בשדה התעופה בדרך הביתה (ומה שהם נותנים, בכל איחור, זה ואוצ'ר בשווי חמישה יורו).

בארבע אחרי הצהריים יצאתי מאמסטרדם לסחיפהול ורק עכשיו הגעתי הביתה. היה שבוע אינטנסיבי עם חמש שעות שינה יומיות, הרבה פאבים, מסיבות, חנויות קפה ופרידה מהחברה. אני כבר לא ילד, עוד מעט בן ארבעים וחמש, החגיגות האלה מפרקות אותי לחתיכות, והדחייה של הטיסה בארבע שעות לא עשתה לי טוב. אבל בסוף הכל נגמר – נכנסתי למיטה, עצמתי את העיניים, אפילו שכחתי לכוון את השעון המעורר.

10:15

התיישבתי בבהלה במיטה וחיפשתי את השעון. הוא התחבא מתחת לכרית לצד רגלי. אפשר להירגע, להכין כוס קפה ולקרוא שוב על הטבח המזעזע בקונטיקט. מאז ששמעתי על זה לא הפסקתי לחשוב על הבת שלי ועל ההורים המסכנים שאיבדו את ילדיהם. ואז אמא שלי התקשרה לשאול משהו והחזיקה אותי על הקו במשך שעה.  בסוף נאלצתי להסביר לה שאני חייב לזוז. לא נורא, נדבר בערב, אמרה אמא, תהנה במשחק. הכל מבינה ואין בעיה.

12:55

אני עדיין ברכבת. עוד שלוש תחנות עד לאולימפיה שטאדיון. הרכבת ריקה באופן מחשיד, איפה כל האוהדים? בקצה הקרון אני מגלה צעיף של הרטה מונח ברישול על צווארה של אישה נמוכה ועבת צוואר עם בירה ביד. אני במקום הנכון.

שתים עשרה דקות מאוחר יותר נכנסתי ליציע. בן שהר כבר רץ על המגרש בצד שמאל. פעם שישית בהרכב הפותח. במשחקים הקודמים הוא היה המוחלף הראשון, אולי הפעם זה לא יהיה כך?

החבר'ה שלי לא ביציע, גם לא שאר האוהדים. עשרים ושמונה אלף גג, ובאצטדיון של כמעט שבעים וחמישה אלף מקומות ישיבה זה מזכיר את בלומפילד עם ארבעת אלפים צופים.

אחרי עשרים דקות נכנס יוהאנס. הבן שלו משתתף בחוג תיאטרון בשבתות והוא נבחר (על ידי אשתו) להיות המלווה הקבוע. עד עכשיו, שמונה עשר מחזורים בתוך העונה, זה עבד לא רע. הרטה לא שיחקה בבית בשבתות, ממש עונג שבת.

הפעם כן, אז יוהאנס ישב שם על קוצים והביט בשעון כדי להעמיק את הדיכאון. טוב שהוא הגיע, התחיל להיות לי משעמם והקבוצה שלי לא נראתה כאילו היא עומדת לעשות משהו בנידון.

*

13:30

העייפות עדיין לא עזבה אותי ואני מתחיל לחלום בהקיץ. נזכר ברחובות הצרים ובבתים העקומים של אמסטרדם, בתא הקטנטן והצפוף שהמקומיים קוראים לו "חדר מלון" ובצ'יפסים הענקיים שתמיד מגיעים עם יותר מדי מיונז. כל כך חם לי. כשיצאתי מהבית הכל נראה מעונן וקודר אז לבשתי חמש שכבות על פלג הגוף העליון ושתיים על התחתון. עכשיו אני יושב ביציע בטמפרטורה של ארבע מעלות ואני מזיע. ופתאום הסתיימה המחצית הראשונה.  תיקו אפס.

אין תור בקיוסק, אין תור בשירותים. רוב הדוכנים אפילו לא נפתחו, אין עבודה לכולם. אחוזי מכירות הבירה יורדים, אלה של הקפה והתה עולים. כנראה שאפילו הגרמנים מעדיפים להתחיל את מסכת השתייה שלהם בשעה סבירה יותר מאחת בצהריים.

מיכאל גורליץ, פ.ס.וו פרנקפורט

עשר דקות בתוך המחצית השניה וג'ון אנתוני ברוקס הוריד שחקן של פרנקפורט על קו הששה עשר בעבירה די אידיוטית.  בעיטה לחומה, הכדור נהדף לרגלי מיכאל גורליץ, והקשר שהגיע העונה מהלמסטד השבדית בועט מחמישה עשר מטרים לרשת הגבוהה של תומאס קראפט, ורץ לחגוג מול יציע אוהדי הרטה. שלוש דקות מאוחר יותר מוחלף בן שהר. עוד פעם חילוף ראשון, קיבינימאט. מחר אשלח לו סמס.

*

יוהאנס לא יודע את נפשו מרוב דיכאון. הקבוצה שלו לא עושה שום דבר שנראה כמו סיכון אמיתי, המשחק איטי כל כך וחסר תוחלת. עוד מסירה כושלת ועוד הרמה חסרת מטרה, אבל הם לא מפסיקים. הם דוחפים ושולטים במשחק ולא נותנים לפרנקפורט החלשה להתקרב לחצי שלהם. קוטבוס הרביעית הפסידה, גם קייזרסלאוטרן השלישית, אפילו נקודה אחת תגדיל את הפער. אז יאללה, כולה שער אחד!

והשער מגיע בדקה השמונים ושתיים, וכמובן שרוני מעורב בו. השופט שורק לעבירה על קו הרחבה ורוני לא ממתין לאף אחד ושולח את מרסל נדנג להתבודד עם השוער ולהבקיע את השוויון. שמונים דקות של שעמום ועצבים הסתיימו להן ואני מעודד את יוהאנס. אבל הוא כבר בפאזה אחרת, עכשיו הוא רוצה לנצח.

רוני, הרטה ברלין

זה לקח לחבר'ה שתי דקות, והפעם רוני לא בישל – הוא הבקיע.  זהו, נגמר המשחק, וגם אם הוא יימשך עוד שעה הרטה לא תפסיד, הם מעבר לנקודה הזו. והשריקה לסיום נשמעת, והטבלה עולה על מסך הענק ולא משקרת – הרטה במקום הראשון.

15:15

יוהאנס ואני מגיעים לרציף שתי דקות לפני שהרכבת יוצאת ומוצאים מקום ישיבה בקלות מפתיעה. עכשיו יוצאים לפגרה של שישה שבועות ואני יודע שבמשחק הבית הבא נידחס עם אלפי אנשים בתוך הרכבת. במשחק הבא ייפתחו כל הדוכנים באצטדיון והשערים ייפתחו מוקדם מהרגיל. במשחק הבא יישבו 74,120 צופים שלא ישאירו מקום אחד פנוי. במשחק הבא יגלה בן שהר מה זה דרבי בברלין.  הרטה נגד אוניון, המשחק המרכזי – יום שני, אחד עשר בפברואר 2013, 20:15. אני אהיה שם, אתם תקראו על זה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: