מה שהיה היה


halon

"כדור טוב לסיני… פנימה עכשיו ללנדאו.  אין נבדל…שער! שער של גיל לנדאו! הכל רועד כאן!" (הפועל ת"א-מכבי חיפה 0:1 –  בלומפילד, מחזור 30, 1986)

"בלו שם כדי לנסות ולתקן ואברהמי חטף את הכדור ודוהר קדימה.  מיאלי ממתין למסירה שלו, אברהמי הולך לבד…נותן לעצמו מקדמה, יכול להבקיע…והכדור הולך לשער! יוסי אברהמי!" (בית"ר י-ם-מכבי ת"א 1:2, אצטדיון ר"ג, גמר גביע המדינה, 1979)

"ועכשיו יוצאת מכבי תל אביב להתקפה מתפרצת, זהו אלון קפלן עם הכדור.  שוויצר עט על המסירה הזו…אלון קפלן בשמאל, שוויצר מחליף כיוון, לעבר אבי כהן . . . איזה שער! שער נפלא! היה שווה לחכות את כל הזמן שבעולם כדי לראות את אבי כהן מבקיע שער כזה!" (מכבי ת"א-הפועל ת"א, 0:2, בלומפילד, מחזור 10, 1978).

***

שבת, חמש בערב, חושך בחוץ.  אני יושב בסלון המואר ומסדר את התמונות שפיתחתי יום קודם.  דנה בחדר שלה, מודדת שרשראות וצמידים.  המחשב מנגן את "שבת עברית" של 103fm.  רגע של שלווה שקשה לתכנן, זה פשוט קורה.  ואז "דון קישוט" מתחיל להתנגן, ואני חוזר באחת לדמדומי אותה שבת, מתישהו בפברואר 1997:

אני נוהג, היא לצדי, שנינו בדרך הביתה מטיול בצפון הקרוב, שלושה שבועות ביחד.  הכביש היורד מעוספיה צר ומתפתל, חושך בחוץ.  ואז משחרר הרדיו את "דון קישוט" לאוויר.  היינו יחד לבד, היינו תמימים וחלמנו, והשיר הפך להמנון הרשמי שלנו למשך שלוש שנים נוספות.

נפרדנו לפני שלוש עשרה שנה. החלפנו סטטוסים אישיים, החלפנו תעסוקות ודירות, אני אפילו החלפתי מדינה.   אבל כשאנחנו נפגשים (פעם בשנה במקרה הטוב) אנחנו משוחחים  אל תוך הלילה ונזכרים, בלי קושי רב, למה פעם היה לנו כל כך טוב ביחד.

 ***

ויקי פרץ

חיפשתי משהו ביוטיוב, התחלתי להתגלגל והגעתי לוידאו מגמר גביע המדינה 1979.  צפיתי בקטע והכרתי את כולו.  הייתי בן אחת עשרה כשראיתי אז, בשידור הישיר, את יוסי אברהמי דוהר קדימה, וידעתי שזה יסתיים בשער.  מכבי הפסידה לבית"ר 2:1 ואני חשתי, אולי לראשונה בחיי, אכזבה כנה.  הקבוצה שלי, מס' 1 בארץ, ששנתייים קודם זכתה בדאבל, מפסידה תואר.  הייתי אז חדש בעסק, לא האמנתי שזה אפשרי.

ביום טוב אפשר לראות בקרית שלום אליפות מרחוק.  מאוד משמח, פחות מרגש.  אין שחקני הווה במכבי בעשרים השנים האחרונות, שמסוגלים למלא את מקומם הרוחני של ויקי פרץ, בני טבק, אבי כהן ואבי ירושלמי בחיי.  פעם רציתי להיות אבי ירושלמי.  היום לא הייתי מגיע עם זה לשום מקום, אבל אז כל מה שרציתי היה להיות קשוח.

*

הרבה מדברים על הימים שהיו ואינם, מדברים על איך שהיה כאן פעם כדורגל טוב, יותר טוב מהדור הנוכחי. לא יעזרו תמונות של הגנות מחוררות, משחק איטי וברוטאלי ומגרשים מזעזעים, עבורם זה בדיוק כל העניין, זה מה שחסר היום.

הנוסטלגיה היא האויבת הגדולה של ההווה.  גם זכרונות רעים יכולים לעבור עיבוד ולהתקשט בגעגוע וערגה.  הבעיה מתחילה כשאלה מתחילים להתערב בהווה.  קיבלנו שידורים ישירים בתשלום ושלא בתשלום וגילינו שיש אחלה כדורגל בחוץ.  ואז הבנו שאיפה אנחנו ואיפה הם, שהם התקדמו וגם אנחנו, רק קצת פחות.

בני טבק

קשה להודות שהתקדמנו.  הכי נוח להתבאס מהרמה ומהאווירה, זה גם טבעי יותר.  על מה נתלונן? על אופי הרכש של הסיטי? על המדיניות הפיננסית של היונייטד ? הם זוכים באליפויות, טוב לנו גם בלי לדעת יותר מדי.  זה בכלל לא שלנו, זה בחו"ל, אנחנו רק משקיפים.  בשביל זה יש כדורגל ישראלי שמשוחק בארץ ומדבר עברית, שלא יעבדו עלינו.

בכל קבוצה באירופה יש זרים.  גרמניה, בלגיה, שוויץ,  סרביה, פולין, מולדובה, ישראל.  שימו אצבע על המפה ותמצאו שחקנים זרים שמגיעים מכל העולם, אפילו כאלה שמגיעים מישראל.  רבים מהם מתיישבים בשנים האחרונות בבלגיה וזה לא מספיק טוב.  סוכנים שגוזרים קופונים, זה מה שזה.  או ש"הם  כוכבים על הנייר " או ש"כולה ליגה בלגית"  אליניב ברדה ואין בלתו.

פעם היו אלה ויקי פרץ וגיורא שפיגל ואבי כהן, אבל גם משה גריאני ויעקב כהן ודוד פיזנטי.  היום הרשימה ארוכה יותר.  פעם לא ידענו יותר מדי, היום גם השחקנים יודעים הרבה יותר, גם להם יש אינטרנט וכבלים בבית.  פעם הם היו 'שגרירים', היום קוראים להם 'לגיונרים'.  כולנו יודעים טוב יותר מהם, רובנו לא יכולים אפילו להתחיל לדמיין איך זה לגור במדינה אחרת, לגמגם בקושי כמה מלים בשפה המקומית, להיות לבד.  יש דברים שגם רבע מיליון יורו בעונה לא יוכלו להחליף.

אז תנו כבוד לליאו וכריסטיאנו, לזלאטן ומריו, אבל אל תשכחו את מהראן ועוז, שמעון ואבי.  הם כנראה לא יגיעו לגמר ליגת האלופות אבל הם יראו לנו כמה הם חשובים לליגת העל.

is
כוכבי ההווה (מימין): מהראן ראדי, עוז ראלי, שמעון אבוחצירא, אבי ריקן

*

אפשר להשוות בין פלה, מראדונה ומסי, להביא טיעונים לכאן ולכאן, אבל בסופו של יום תהיה זו השוואה לא הוגנת.  סנטוס 65' היא לא נאפולי 85', ונאפולי אף פעם לא תהיה ברצלונה.  גם ליגת העל לא תהיה לה ליגה או פרמייר ליג, אפילו לא יופילר ליג.  היא גם לעולם לא תהיה הליגה הלאומית של שנות השמונים והתשעים, פשוט מפני שהיום היא טובה יותר מפעם.

וגם אם תתנו לעובדות לסדר את ההווה, הן לא ימחקו את העבר, וזה בסדר גמור.  הפילוסוף בן המאה הראשונה סנקה אמר: "כל דור יתרום את חלקו, וכל דור נכבד מקודמיו".  יגאל אלון הכריז כי 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".   ודווקא ב'ארץ נהדרת' גיליתי את האור: "משהו חדש מתחיל, משהו ישן תמיד נשאר".

*

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “מה שהיה היה

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: