לא תמיד הרוב צודק


ti

עכשיו, אחרי אובדן הסיכוי התיאורטי, אפשר להירגע. עוד מעט יגווע גל הפרשנות והפרשנים הלאומי ונחזור לעסוק במה שעסקנו קודם. נקטול את הליגה, את השחקנים, את המאמנים ההגנתיים ואת 'יציע העיתונות'.  נעקוב גם אחר כל הצהרה תקשורתית שיפרסם עיתונאי חצר זה או אחר, נעניק מעלות נשגבות לסקופים של אתרי ספורט פופולריים ונצפה ב'יציע העיתונות'.

המדיום הוא המסר.  מצטטים אותו, מחרים מחזיקים אחריו, מאמינים לו. תמונה של אברם גרנט ואבי לוזון זוכה לאנליזות עמוקות יותר מתקיפה בסוריה, אפילו יותר מקרב עור בעור בבית האח. ויש ביקוש, יש מי שצורך את כל אלה, שיהיה לו/לה על מה לדבר או לכתוב מחר בבוקר, אולי אפילו היום בערב.

איל ברקוביץ' הוא דוגרי, הוא אומר את האמת ישר לפנים. מה אתם רוצים, גם אמת וגם דרך ארץ? בואו לא נהיה חזירים. אבי נמני הוא גם פרשן וגם סוכן? תיכנסו לאתר שלו, תוציאו תדפיס עם שמות השחקנים המיוצגים על ידו ותדעו איך להתייחס בסלקטיביות למושאי הפרשנות שלו, אל תהיו כבדים. שלמה שרף עילג? טוב, אפילו לי אין את כל הטשובוט.

*

לפני כמה שבועות פורסם שבן שהר בדרך למכבי ת"א, התגובות לא איחרו לבוא.נדב צנציפר סיפר שבן שהר מועמד למכבי ת"א ומיד פצח בניתוח מדוייק: “אפילו בתיה לא יודעת מתי בן שהר שיחק בפעם האחרונה 90 דקות"; “כן, הוא שיחק המון בהרטה בליגה השניה, הוא המרכיב המרכזי בעליה…"; “קבלות ההחלטות שלו בקריירה כל כך גרועות"; “דה חראפשחאפ, גם גילי ורמוט היה שם…". הציניות השתחלה לכל מילה, העומק נעלם במחוזות זרים.

הלאה, למכבי חיפה: ב-YNET פירסמו שבן שהר מאוכזב ממעמדו בקבוצה הגרמנית ואינו שולל חזרה לארץ, כשהצעה מפתה מחיפה עשויה לסלול את דרכו לכרמל. שמעון אלבז, בעל הקרדיט לפרסום, הוסיף כי שהר "לא נמצא כרגעבתוכניות של הרטה" (נכון שגם ביבי אמר פעם משהו דומה על העלאות מסים? ? קצת לפני הבחירות האחרונות?) ושזה "משהו ששהר לא ציפה לו, כך לדברי מקורביו".

אם צנצי ואלבז היו מקושרים טוב יותר, הם היו פונים אליי. לא הייתי צריך לנחש ולא לשער מה יהיה עם בן ולבצע ניתוח ללא הרדמה שמבוסס על השערות. ידעתי בדיוק מה יקרה, ממקור ראשון, אבל גם אם היו יוצרים איתי קשר לא היה לי מה לספר להם. לא מעבר ולא נעליים, עורבא פרח.

אז הם לא פונים אליי, וכנראה שגם לא יפנו. הם שייכים למערכת שדורשת קבלות ופועלת תחת הסטנדרטים המקובלים בענף, אני סתם איזה כותב עצמאי שלא דופק חשבון. מי ישאף להביא מידע מציאותי, אמיתי, מאומת, אם זה לא ממש מעניין מישהו? איך יתקיימו הכתבים, האתרים, תוכניות הספורט, בלי סקופים מסביב לשעון? בלי פרסום ראשון? הרי זה מה שהעם רוצה, ומה שטוב לצופי 'האח הגדול' לא יכול להיות רע לחובבי הספורט, לא ככה?

*

דודו אוואט אשם, איתי שכטר אשם, גם אלי גוטמן אשם, גם ההתאחדות. רגע לפני שזה מתחיל מגייסים את כולם לצורך הקמת גורדי שחקים של ציפיות רק כדי שמתישהו נוכל כולנו, בתאוות בשרים שאין לה קץ, לנפץ אותן אחת אחרי השניה,לנפץ ולצחוק, לנפץ ולצחוק.  קליק.

אבל אל תמהרו לוותר עליהם.  הקליקו, קיראו, הבינו את שלפניכם – ואת מה שאתם באמת ובתמים מבקשים לעצמכם.  תמצאו שם כותרות ('שגוטמן יגיד תודה שלא חטפנו שישיה''גוטמן שומר אמונים לפרות קדושות מימיו בהפועל ת"א'), פומפוזיות ( 'בואו נחרים את נבחרת ישראל')', ויש גם מי ששומר על החלום, אולי כדי ששלושים דקות בתוך הקמפיין הבא יהיה (שוב) מה לנפץ ('הספירה העצובה נמשכת').

אומרים שהרוב קובע, אבל שוכחים שהרוב לא בהכרח צודק.  אין פעולה מחשבתית משותפת בין מאות אלפי צרכני תקשורת, יש דעה אישית שבתוספת ידע/חוסר ידע ו/או הטיית/הטעיית לב הופכת עניין לכשר או טרף.  אפשר לקבל דעה, גם אם היא לוקה בחוסר הבנה ובשת"פ עם העדר, כל עוד אין אפשרות עיונית אחרת.  למרות שלעתים קשה לראות את האור בקצה המנהרה, עדיין יש ברירה.

אף צופה לא יחזיר נשמתו לבורא אם לא יראה עיתונאי תורן שואל את גוטמן בתום משחק אם הוא מתכוון להסיק מסקנות אישיות.  אף קורא לא יתפלץ אם הצהובון התורן לא ישאל את אוואט אם הוא יודיע על פרישה מהנבחרת בסיום הקמפיין.אפשר גם לוותר על הקריאות לפיטורים אחרי שני מחזורי ליגה, הדרישות לשינויים בסגל אחרי שני משחקי אימון נגד בני לוד ונס ציונה, השידורים הישירים של המשחקים האלה, אפילו על – תחזיקו חזק! – 'יציע העיתונות'.  אפשר גם לא לוותר ולהישאר בדיוק באותה נקודה על ציר הזמן.  אם תשאלו אותי, אני ממליץ על הגלולה האדומה.

***

'מסופר על ר' יונתן אייבשיץ, שכאשר היה ילד, ביקש ההגמון מאביו של ר' יונתן שישלח את בנו אליו בלי להסביר לו את הדרך. יצא ר' יונתן לדרכו ואחר זמן מה הגיע. שאל ההגמון את ר' יונתן: מהיכן ידעת איך להגיע? ענה ר' יונתן: כאשר הגעתי לפרשת דרכים שאלתי שלושה אנשים מה הדרך הנכונה ואם שנים אמרו כך ואחד אמר כך, הלכתי לפי השניים. אמר ההגמון: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, הרי תורתכם אומרת 'אחרי רבים להטות' ואילו רוב העולם איננו יהודי. ענה ר' יונתן אייבשיץ בחכמתו: הולכים אחרי הרוב רק כאשר יש ספק, כאשר אין ספק לא הולכים אחר הרוב.

'האם חלמת פעם חלום, ניאו, שהיית בטוח לחלוטין שהוא אמיתי? מה אם לא היית מסוגל להתעורר מאותו החלום? איך היית יודע אם אתה בעולם החלומות או בעולם האמיתי?'

'במוקדם או במאוחר תגלה, בדיוק כמו שאני גיליתי, שיש הבדל בין ידיעת הדרך לבין ההליכה בה'.

ערן לוי,

ברלין

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: