אריק שרון. בלי פוליטיקה


הגעתי אליו בשבע וחצי, כמו תמיד. הוא הביא פיצוחים מהמטבח, אני שלפתי את הקולה והבירות מהתיק, כמו תמיד. נמרחתי על הספה, הוא התיישב על הכורסה, ממש מול הטלויזיה, פריבילגיה כזו של בעל הבית. צפינו בליגת האלופות וצחקנו על אלי אוחנה ואיציק זוהר. הוא קרא להם 'פארשנים' בפ' רפה, וחשב שזה די מצחיק, לנתח את המובן מאליו. אחרי המשחק יצאנו לסיגריה במרפסת ונשארנו שם עד הבוקר.

sofa

נהגנו להיפגש באופן קבוע, ותמיד נהניתי להגיע אליו. דווקא שם, בסלון בלב העיר הגדולה, דווקא שם היתה תחושה של חופש. הכרנו אחד את השני, הבנו אחד את השני, שני סרטנים שנולדו בהפרש של יום. ושוחחנו המון, על כל מה שאפשר, ולפעמים היינו יוצאים למסעדות בסביבה, אבל בדרך כלל נפגשנו בימים של ליגת האלופות, וליגת האלופות זה טייק אווי.

אני אתגעגע אליך, אמרתי לו בערב האחרון, שלושה ימים לפני הטיסה. לשיגרה הזו, שלי ושלך, שגם אחרי עשר שנים לא נמאסה. אתה עוזב את הכל ונוסע אליה, הוא אמר, עכשיו היא תהיה השיגרה שלך, תן לה אותה. חוץ מזה אתה תבוא לבקר, ובקיץ יש מונדיאל בגרמניה ואני בא אליך, בלי לחץ.

ומתישהו אחרי עשר בערב שקע אריק שרון בתרדמת. עברנו לערוץ הראשון ושמענו שזה שוב שבץ מוחי, וחשבתי לעצמי ששבץ שני בתוך שבועיים זו טראומה רצינית לגוף של אדם בן שבעים ושבע עם בעיות רפואיות. ועברו ימים וחודשים, ושרון לא קם יותר.

*

בשבוע השני של ינואר חגגתי שמונה חורפים בברלין. לא כדי לסכם תקופה, קשה לסכם כשמרגישים בבית. יותר כדי להיזכר איך היה. מרגיש כאילו רק אתמול ספרתי שנתיים, וכבר נותרו שנתיים בלבד עד לעשור. ואני אוהב את מה שיש לי, גם אם זה הגיע בטעות, כי אם אלה החיים שלי –זו לא היתה טעות.

ואחרי שלושה ימים נפטר אריאל שרון.

אולי הוא היה מודע לכך, אולי לא, אבל זה לא היה חיים, מה שהיה לו . ג'ו בונאהם לא הפסיק להילחם, אבל ג'ו בונהאם היה בחור צעיר, בקושי עשה משהו בחיים. כולם מספרים שאריק נלחם כמו אריה, מתמוגגים מהאנלוגיה, ואף אחד לא מעלה על הדעת שאולי בעצם נמאס לו להילחם.

וכל עיתוני הבוקר צירפו מוסף לזכרו. כבר שמונה שנים שהוא שוכב על המדף, לצד המוסף על שמעון פרס. ואחרי שהוציאו אותו לאור יוכל סוף סוף להתאחד עם חברים, אם יתמזל מזלו ויושלך לפח המיחזור. ויום אחד נסתובב בנחלת בנימין, בין הדוכנים, ונראה את ההיא שמכינה ארנקים ותיקים מנייר עיתון, ואולי נגלה "1928-2014” על תחתית אחד התיקים, ואיש לא ידע מה זה אומר, אבל איזו מתנה מקורית, לא ככה?

tik

*

אני לא אתגעגע לאריק שרון, מעולם לא הכרתי אותו. אבל הערב האחרון של אריק שרון תמיד יחזיר אותי אל הערב האחרון שם בסלון בלב העיר, והשיגרה אליה שלח אותי כבר לא קיימת, ואני מתגעגע אליו.  ואליה.

עכשיו הוא חופשי, כבר אי אפשר להחזיק אותו בכוח. ושמונה שנים עברו עד שעזב.

וגם אני חופשי, כבר יודע שלא טוב להחזיק בכוח. ושמונה שנים חלפו מאז עזבתי.

עכשיו נסגר המעגל, והוא הופך את הסוף להתחלה חדשה, ואני יוצא החוצה, למצוא לי שיגרה.

בסוף היא תגיע. בסוף הכל מגיע.

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “אריק שרון. בלי פוליטיקה

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: