מקום בלב ברלין


לשבת מול המחשב, לחפש עבודה מבוקר ועד ערב. עוד משרה שכבר נעלמה, עוד כזו שאין לי מושג מה היא מבקשת, עוד אחת שלא מתאימה. והזמן חולף, והחורף עבר, והאביב כבר כאן, ועדיין כלום.

פעם סיפרתי לבת שלי על העבודה האחרונה. תיארתי לה מה אני עושה. היא חושבת שאני צריך לפתוח חנות ברבי, למכור בובות ובגדים, היא הבטיחה שתבוא לחנות אחרי הגן ותעזור לי, ותלביש את הבובות, ותחליף קולקציות על בסיס קבוע, תלוי באיזה בובות מדובר, ומי הקונה. ילדה בת שש עם מקצוע.

*

כולם באים לברלין, רוצים למצוא כאן משהו שאין שם. הדירות, העבודות, העניין, התרבות, המסיבות, השלווה. אני זוכר איך רק הגענו לכאן, אני מחולון והיא מהעיר הקטנה שליד היער השחור, שבעים אלף תושבים, אולי פחות. היא חשבה שברלין מלוכלכת, מזוהמת ורועשת. אני חשבתי שהגעתי לגן עדן, שרח' חנקין סוער ורועש יותר משדרות קארל מרקס העצומות. וגם כאן מלוכלך, ויש קקי של כלבים בכל פינה, וכמה שיכורים פה ושם, אבל גם לקקי מתרגלים, ואיכשהו אפילו השיכורים נראים לפעמים נחמדים, לא מזיקים.

יש אחד כזה ליד הבית. יושב קבוע בקיוסק שבפינת הרחוב שלי. לפני שנתיים כתבתי עליו פוסט שלם, והוא עדיין שם, כל יום הוא שם. מתייצב בשש בערב, לבוש בסרבל עבודה, עוזב רק כשהקיוסק נסגר, באחת בלילה לערך. ולמחרת מתחיל יום עבודה חדש, כנראה לא כזה שסיפוק בקרבו, ובערב חוזר לקיוסק וחוזר חלילה. אפילו בסופי שבוע הוא שם, רק עם בגדים נקיים.

לפעמים אנחנו אומרים שלום. מכירים כבר, עובר לידו כמעט כל יום. לפעמים הוא כבר לא כל כך יודע מה נעשה סביבו, וכל מה שהוא מסוגל לעשות זה לקום, להיכנס לקיוסק ולקחת עוד בקבוק בירה. ותמיד הוא מצליח לעורר בי מחשבות.

*

יש לי חברים, כולם עובדים, וכולם היו מייחלים לעשות משהו אחר. אחד יועץ מס עצמאי שרוצה להתפרנס ממוסיקה; שני מנהל עסק משפחתי של בתי דירות ומת להתנתק מהמשפחה ; שלישי עורך דין שגם בגיל ארבעים ושתיים אוכל את הלב על שלא התמיד בכדורעף; אפילו ההיא מפעם, רופאה מצליחה ומבוקשת, חולמת בקול על חנות רהיטים יד שניה.

ואני רוצה לכתוב, כל היום, אבל אפילו בברלין אי אפשר להתפרנס מזה, ועוד בעברית. ולא כולם הגיעו לכאן כדי לתת דרור לאמנות, למוסיקה או לשאיפות הייטקיסטיות, כי יש כאלה שהגיעו מסיבות אחרות, סיבות שהעבודה אינה חלק מהן. טוב, על מי אני עובד, זה לא הם, זה אני.

ישראל – ארצות הברית – ישראל – הודו – ישראל – גרמניה. ובכל פעם חיים חדשים, עם אנרגיות שונות, עוצמות שקודם לא ידעו לשאול, תמימות שמובילה ממקום למקום, התפכחות שמתעוררת מחדש בעולם האמיתי. שנים של חיפוש, של נסיונות, של דילוגים, רק כדי לגלות שהמקום האמיתי הוא בלב, רק כדי לגלות שלכל מסעות הדילוגים האלה יש מחיר.

*

gan

הבוקר קראתי את ה'שפיץ' האחרון, גליון 10.  'את חירותי' הוא שמה של הכתבה הראשונה, 'סודות החופש הקטנים', כך נכתב בהקדמה. גם אני חיפשתי את הסוד הקטן שלי בברלין ולא הבנתי איפה הוא נמצא. אולי באצטדיון האולימפי, אולי במועדון הג'אז ההוא, אולי. אבל אז, בדרך לדואר, ככה סתם באמצע היום, גיליתי את הפינה שלי. גינה קטנה בפינת הרחוב שפעם גרתי בו. גינה שעדיין לא נרמסה על ידי ברוני נדל"ן שהופכים את השכונה למבוקשת יותר, לאורבנית יותר, ליקרה יותר. גינה עם פרחים ששתלו השכנים, חמישה עצים ושלושה ספסלים. ביום יושבים שם פועלים מקומיים וזרים עם בקבוק בירה ביד, אחר הצהריים תופסים את מקומם ילדים והורים שמספרים להם על הפרחים שבערוגה, שמנקים את כפות ידיהם הדביקות מגלידה מטפטפת במטליות לחות, שעוצרים שם לרגע, בדרך מהגן, לפני שחוזרים הביתה.

ואולי לא הייתי מתפעל מגינה קטנה כזו, פשוטה כזו, אם לא הייתי מרגיש כאן בבית, בינות לבניינים, לילדים, לבקבוקים הריקים, לקקי של הכלבים ולגינה האחת שנותרה כאן, מצבת זכרון לימים הירוקים שהיו כאן פעם, ממש לא מזמן. ואני חוזר הביתה, סוגר אחריי את הדלת, מתיישב מול המחשב, ממשיך לחפש עתיד כלכלי וככה סתם מחייך לעצמי. אולי אפשר היה לעשות דברים אחרת, אבל מה שהיה היה, לפחות הלב יודע מה טוב לו.

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “מקום בלב ברלין

הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: