ככה זה עם גרמנים


aangela

אתמול התקשרתי למוקד השירות של חברת האינטרנט. אישה אחת ענתה לי, לא ניסתה להבין מה אני אומר לה, דיברה בהתנשאות ואמרה שקשה להבין את הגרמנית שלי. נו בטח, ככה הם נציגי השירות בגרמניה, לא מתאמצים בשביל מי שנשמע להם זר, ברור שהם לא אוהבים זרים, שבאים לכאן ולוקחים להם את כל העבודות רגע אחרי שהם לומדים לדבר בגרמנית עם מבטא זר.

שלשום עליתי לתחנת הרכבת ועברתי ליד בחור גרמני. ממש במקרה, בלי להתכוון, נגעה זרועי בזרועו. והוא הסתובב, הביט עלי במבט רצחני, מלמל משהו מתחת לשפם והמשיך בדרכו. הוא בטח לא אמר דברים טובים, וחוץ מזה מה כבר אפשר לצפות מבחור גרמני עם שפם, שאין לו בעיות בחיים כמו מלחמות וביבי ויאיר וחטופים, חוץ מאשר להתעצבן כשמישהו בטעות מתחכך בו וחודר למרחב הפרטי שלו בלי הודעה מוקדמת. בטח כל הגרמנים ככה, אנטיפתיים כאלה, לא מבינים מה זה חום בין אנשים. ככה זה כשלובשים מעיל בסוף יוני.

לפני שבוע נערך מצעד הגאווה בברלין. והאנשים שם לא מחייכים כמו במצעד הגאווה בתל אביב או ניו יורק, כי הם גרמנים, וגרמנים כל כך ממושמעים וייקים שהם לא מסוגלים לשמוח כמו שצריך. כמו רובוטים שתוכנתו לחייך הם מסתובבים ברחובות, בשורות מסודרות, אחד אחרי השני, משרים אווירה של אבל על מצעד שאמור להיות שמח. ככה הם חוגגים? ככה הם שמחים? לא בבית ספרנו, כי בבית ספרנו יש רק דרך אחת לחגוג, והיא הדרך הנכונה. חוץ מזה כל הגרמנים האלה כאלה מרובעים, לא מבינים עניין, לא מסוגלים לשמוח.

*

לפני שנה ירדתי מהרכבת בתחנה המרכזית של לייפציג. השרוך של הנעל נפתח, אז עצרתי ליד ספסל. הנחתי את רגל שמאל על קצה הספסל וקשרתי את השרוך. גבר בשנות הששים לחייו הביט בי בכעס ומלמל משהו לאשה שישבה לצידו. שאלתי אותו אם יש בעיה, והוא אמר לי שזה לא תרבותי וברברי להניח רגל על ספסל. ולא עניתי לו, והלכתי משם, כי כל הגרמנים כאלה, מנסים לחנך אותנו, חושבים שהם יותר טובים מאיתנו.

לפני שלוש שנים ביקרה אמי בברלין. ולא יכולתי ללוות אותה בדרכה חזרה לשדה התעופה, אז היא הלכה לבד לתחנת הרכבת, וכבר בדרך חשבה מה תעשה, איך תוכל לסחוב את המזוודה הכבדה במעלה המדרגות. והיא תמיד מסתדרת, לא צריכה טובות מאף אחד, אבל אף אחד לא נתן לה את האפשרות לחשוב כך לאורך זמן, כי ברגע שנעמדה מול המדרגות לרציף ניגשו אליה כמה גרמנים ואשכרה התחרו על הזכות להניף את מזוודתה במעלה המדרגות, אל הרציף. אבל זה בטח בגלל שהם צעירים, והם ברלינאים, וברלינאים צעירים הם לא באמת גרמנים, וברלין זה לא גרמניה, זה משהו אחר, כי גרמנים אמיתיים לא כאלה נחמדים, ובחיים הם לא יעזרו לאף אחד, כי עבורם אחווה היא רק מילה שמופיעה במילון.

*

ועכשיו מונדיאל, והגרמנים האלה תולים ומניפים את דגלי המדינה על המרפסות, והמכוניות מקושטות בשחוראדוםזהב, והפאבים מלאים באנשים שמדברים בחיבה על גרמניה, ורוצים שגרמניה תנצח את כל העולם, בדיוק כמו פעם.

כי ככה זה עם גרמנים, מה שהיה הוא מה שהווה הוא מה שיהיה. כי עם שלם לא יכול להשתנות, זה בדם שלו, בגנים שלו. כי לתומס מולר יש פרצוף של חייל אס.אס, ולוקאס פודולסקי עשה פעם תנועה שמזכירה את הזיג הייל באמצע משחק, ויורגן ויואכים אלה שמות של קלגסים נאצים, ובטח הסבא של האבא של אחד מהם היה ווכמן בבוכנוולד.

*

שלשום בערב חזרנו הביתה אחרי עוד משחק של נבחרת גרמניה. נכנסנו לחדר המדרגות, השכן מהקומה הראשונה פתח את דלת דירתו ובירך אותנו לשלום. אני מכיר אותו, את הגרמני הזה, תמיד הוא נותן לבת שלי שוקולד, מנסה להרדים אותי דרכה, שלא אחשוד במניעים האמיתיים שלו. כי אם לא נחשוד בו הוא יוכל להמשיך בתוכנית השטנית שלו.

אבל שלשום בערב הוא הגיע לשיאים חדשים – לא רק שוקולד לבת שלי, גם בקבוק גולדסטאר בשבילי. היה מבצע בירות עולמיות באיזה סופרמרקט, הוא סיפר בלי למצמץ, וחשבתי שתאהב את זה. ואני הבטתי בו, וחייכתי חיוך נעים, כי לך תדע מה יקרה אם לא אחייך חיוך נעים. והוא חייך בחזרה ואמר "טוב, אני חייב לחזור פנימה, אני באמצע שיחת טלפון". האנטישמי הזה, לא מסוגל לנהל שיחה עם יהודי כמו שצריך, חייב לחתוך.

לפחות הוא לא חותך אותי באמצע הלילה, גם זה משהו.

angela

 

 

 

מודעות פרסומת

15 תגובות בנושא “ככה זה עם גרמנים

הוסיפו את שלכם

  1. ערן היקר. הפעם הצלחת לבלבל לא רק את האויב אלא גם אותי ונראה לי גם אחרים. רק לפי התגובות פה אני מבינה את המסר שהכל פה כתוב באירוניה. באמת שמאמינים לכל מילה בפוסט ובטעות חושבים שזו דעתך על הגרמנים. אז למרות שאני אוהבת כמעט כל מה שאתה כותב, חושבני שכאן קצת פיספסת. אבל לא נורא בפעם הבאה תצליח יותר.

  2. ערן, פעם היית כותב על הרטה ברלין על כדורגל גרמני… לאיפה זה נעלם?
    כרגיל,תענוג לקרוא את הפוסטים שלך.

  3. כרגיל, כיף לקרוא. צוהר קטן לחיים של ישראלי – ועוד חולוני במקור כמוני (!) – בגולה הלא דוויה. אפרופו גרמניה במונדיאל, מקווה שגרמניה תגיע לגמר עם הולנד ושהפעם הולנד תנצח, באיחור קל של 40 שנה 🙂 שבוע טוב

  4. מזכיר לי שיחה ששמעתי לפני כמה שנים טובות בין שתי בחורות לא-ישראליות שהחליפו חוויות מביקור בישראל.
    האחת סיפרה שהסתובבה בלבוש חשוף בקיץ בתל אביב והזדזעה מההערות הסקסיסטיות ומהמחזרים חסרי הבושה והנימוסים.
    השנייה לא הבינה על מה היא מדברת, סיפרה שגם לה יצא להסתובב בתל אביב והיא דווקא התלהבה מהפתיחות והחום האנושי של האנשים.

    מה שאומר שהמציאות כפי שאנו חווים אותה תלויה בהשקפה שהבאנו מהבית. ומי שמחפש גזענות ואנטישמיות בגרמניה ימצא אותה בכל פינה (או ימצא/ימציא סיבות לאי-הימצאותה).

    1. אם זו טענתך, פלונית אלמונית, כנראה שלא הבנת את טון הדברים שלי, כנראה שאת לא הבנת למה התכוונתי. מן הסתם, אחרי קריאה שניה, תביני שאנחנו באותו צד של המתרס.

  5. עירן, אני לא יודעת באיזה מצעד הגאווה היית, אולי לא כאן בברלין, הייתי כמה שעות ארוכות והלכתי עם המצעד, צילמתי צילומים רבים עליזים ושמחים, קיבלתי סוכריות ממשאיות, נשיקות וריקודים, המצעד בברלין לעומת ניו יורק ותל אביב שמח ומאוד לא דוקטרינארי, אפשר להתערבב עם הצועדים לשתות ולצחוק איתם, בניו יורק שמח אך מצעדי כהלכה לפי הספר, עם גדרות המפרידים בין הצועדים לקהל, בישראל המצעד הרבה יותר פרובוקטיבי הכל בהתאם למקום שבו הוא נערך, אז לא יודעת איפה היית
    אבל זה בטח משהו שמפריע לך באופן אישי.

    1. מילא הפוסט, אבל סחתיין על התגובה המלומדת, מר/גברת… סליחה, אין לי מושג מה שמך. חבל שלא הזדהית, לפחות הייתי יודע מי חושב/ת כך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: