הכל אני יכול בחופש הגדול


חופש הביטוי – איזה דבר נפלא.

ומה עם חופש הבחירה?

בלי חופש הביטוי לא הייתי יכול לכתוב כאן, בבלוג שלי, כל מה שאני רוצה, על כל מי שאני רוצה.

בלי חופש הביטוי הייתי חייב להתחשב באנשים הסובבים אותי לפני שהייתי בוחר לכתוב עליהם פן יבולע לי.

אלא אם כן הייתי כותב את מה שמותר לכתוב עליהם.

בלי חופש הבחירה הייתי מצביע למי שהיו מורים לי להצביע, ולרגע לא הייתי מתנצל על כך.

אולי בחדרי חדרים, ביני לבין עצמי.

בלי חופש הביטוי לא הייתי מעז לספר לעולם ש'גם אני גיי'.

מקסימום "נתקלתי פעם, לגמרי במקרה, במישהו מהקהילה".

בלי חופש הבחירה הייתי מאמין שהשמאל הוא האויב האמיתי של מדינת ישראל, שאסור לדבר נגד צה"ל או ההמנון הלאומי, שזו בגידה. בדיוק כמו ירידה מהארץ.

וכולם יודעים מהו עונשה של בגידה.

*

בלי חופש הבחירה הייתי מאמין שאופיר אקוניס אוהב אהבת אמת את שרלי הבדו כשהוא מצטלם בפוזה פסאודו-דמוקרטית בעודו אוחז בגליון השורדים עם הקריקטורה של מוחמד.

בלי חופש הביטוי הייתי חייב להאמין שהוא היה נוקט בצעד דומה אם היתה זו חנין זועבי על השער, מקווצ'צ'ת באצבעותיה הפלסטיניות את מפת ארץ אבותינו לכדור נייר וזורקת לסל וחסל.

Akunis

כי אם כבר חופש ביטוי – אז עד הסוף(?).

בלי חופש הביטוי לא היו מרשות לעצמן חבורות הומואים צעקניות להמשיך ולבוא בדרישות מנבחריהן. לא זכור לי שחובבי נשים מלאות באים בטענות למדינה, אז למה איפה ואיפה בין הסטיות? שיגידו תודה שמקבלים אותם לעבודה, שלא נועלים אותם בגטאות פרחוניים משלהם, שלא כולאים אותם על רצונם לחיות יחד תחת קורת גג אחת, שהבוסים שלהם מרשים להם לצאת לקניות באמצע העבודה אם הם בדיכי. חוץ מזה הם יכולים להתחתן, בכל עת, אפילו על פי ההלכה.

הם רק צריכים למצוא אישה שמוכנה להתחתן עם הומו, מה כל כך מסובך?

*

בלי חופש הביטוי לא היו מבודדים ומוציאים מהקשרם דברים שאמרו מירב מיכאלי, סתיו שפיר, יוסי יונה וזוהיר בהלול. אף אחד לא היה טורח לשאול אותם למה באמת התכוונו, אף אחד לא היה מתאמץ להעלות טיעון נגד.

בלי חופש הביטוי לא היה איש טורח להתייחס לפעילות פרלמנטרית וחברתית ענפה, להצעות חוק ולמלחמת דון קישוט בדון סלומינסקי, כי המאפיה יהודית היא, והקלבסה בכלל אוהבת ערבים; כי לפני שלוש שנים, במקום לשבת בבית ולבכות על מר גורלה, היא השתתפה באיזו הפגנה לא חשובה ואמרה שהתקווה הוא שיר גזעני.

כאילו אי אפשר להתווכח על זה.

בלי חופש הביטוי אף אחד לא היה מרשה לעצמו לכתוב עליה כך:

בושה!!! מנוולת!!

מגעילה שמאלנית

חלאה סמולנית קיצונית

מטומטמת!! מנובלת!!

גזענית מנוולת חלאת המין האנושי

שתמות בקרוב ממש בת של שפחה

כנראה הורייך לא השקיעו בך כלום ולכן יצאת זונת רחוב מהסוג החולה בסיפיליס. אני יורק עלייך.

חולירה מנומשת

LOVE

 

*

בלי חופש הבחירה לא הייתי יכול לשבת תשע שנים בלב מאפליית ברלין הקודרת, הקרה והאנטישמית ולבקר את המתרחש בישראל, בלי להתחשב יותר מדי במה שקוראים מסויימים חושבים עליי ועל דבריי

סמולני ממורמר, עוכר ישראל, גיס חמישי.

בלי חופש הבחירה היו מונעים ממני כניסה לישראל עם תחילת המתקפה האנטישמית/איסלאמית הבאה באירופה כי "עזבת בשביל מילקי? עכשיו תחנק איתו!”.

ויש שיאמרו "הבאה עלינו לטובה".

בלי חופש הבחירה לא הייתי יכול לקנות כרטיס טיסה לארץ לאמצע מרץ 2015, להצביע בבחירות לכנסת ה-20 ולחזור לברלין, בלי הצורך להסביר למישהו בעולם למה אני שחי במדינה אחרת, שמרוויח ביורו, שלא מקבל שכר נמוך מדי ושלא משלם בסופרמרקט יותר מדי, שלא עושה מילואים, שלא סובל מהמצב הבטחוני, שלא חווה פיצוצי קסאמים ופאג'רים ליד הבית, שלא מסניף מים כבדים מאיראן על הבוקר – יכול להצביע בבחירות לכנסת ה-20.

חופש הביטוי – איזה דבר נפלא.

גם חופש הבחירה זה אחלה.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: