תל אביב – מונטריאול – ברלין: טקס הפתיחה, משחקי המכביה האירופית 2015


קוראים לה נלי, קנדית מלידה ומרוקאית בדם.  ההורים שלה היגרו למונטריאול, בחרו לקבוע את מרכז חייהם בעיר שמתכסה בשלג באוקטובר ויורדת אל מתחת למינוס שלושים באופן די קבוע.  וקשה לה עם מזג האוויר בחורף, אז היא מתנחמת ביולי-אוגוסט, עם 23-24 מעלות ויופי שרק קיץ של מדינה חורפית מסוגל להעניק.

היא צוחקת כשאני קובע ש"בטח אין הבדל בין מינוס עשרים למינוס שלושים".  נסה לחיות כך כמה ימים ברצף, לא רק יום אחד פעם בשנתיים.  אתם מפונקים בגרמניה, אין לכם מושג, גם בעלי חשב שהוא יודע על מה הוא מדבר, שמי שגדל במינכן יודע מה זה חורף.

היא הגיעה לברלין כדי ללוות את הבן שלה, שוער נבחרת הנוער של גרמניה.  קנדה לא שלחה נבחרת כדורגל, גרמניה כן, ולאבא שלו יש דרכון גרמני, אז הוא בפנים.  הוא משחק בנערים של מונטריאול אימפקט, שהפך למועדון מוכר הרבה יותר בעולם בזכות הצטרפותו של דידיה דרוגבה.  אחרי שיסתיים מצעד המשלחות הוא יגיע ליציע, להגיד שלום לאבא ואמא.  הילד.

*

tor

עשר דקות לפתיחה ובחוץ ממתינים מאות אנשים בתורים ארוכים.  שוטרים בכל פינה, מפגינים נוכחות, חוסמים את הכבישים המובילים לאתר.  עברית וכיפות והמון שמות יהודיים על התעודות המזהות.  בטח זה בגלל הבדיקות הקפדניות, אומר מרטין, אני מתאר לעצמי שככה זה בהתכנסויות של יהודים.  חצי שעה מאוחר יותר גם מרטין יודה שבמשחקים של הרטה הבדיקה הבטחונית רצינית הרבה יותר, ושאם למרות קפדנותה מצליחים האוהדים להכניס חזיזים ליציע המזרחי הוא לא רוצה לתאר לעצמו מה אפשר להכניס כאן פנימה.

לא היו לי ציפיות גבוהות מדי מטקס הפתיחה של המכביה האירופית.  גם לא ממזג האוויר.  בבוקר ירד גשם בלי הפסקה, אחר כך הוא ירד לפרקים, וקצת לפני שיצאתי מהבית מצאתי את עצמי עומד מול החלון, מביט בטיפות הגשם שלא מפסיקות לזלוג עליו ומבקש מכל הלב שיחדול.  זה עבד, הוא חדל, אז לבשתי מעיל בסוף יולי ויצאתי לדרך.

*

waldbuehne

ה'ואלד בוּנֶה' (Waldbühne, במת היער) הוא אמפיתאטרון שבנייתו הסתיימה ב-1936.  במקור נבנה האמפיתאטרון כ'תינגשפיל' (Thingspiel), מעין תאטרון רב-תחומי שהיה פופולרי בתקופת השלטון הנאצי לפני המלחמה.  40 תינגשפילים נבנו בגרמניה בין השנים 1933-1939.

בתינגשפיל נאסף קהל רב שהגיע לפגישות תעמולה על טהרת הפולקיזם, זרם לאומני-רומנטי ששם את הדגש על פולקלור העם וראייתו כגוף אחד, ושהיה לאידאולוגיה מרכזית בהתפתחות הנאציזם.  אדולף היטלר כתב בספרו 'מיין קאמפף': "הרעיונות המרכזיים של התנועה הלאומית-סוציאליסטית הם פולקיסטים, והרעיונות המרכזיים של הפולקיזם הם לאומיים-סוציאליסטיים".

בעוד כמה דקות יעלה על במת ה'ואלד בונה' עאדל טאוויל, זמר גרמני ממוצא טוניסאי-מצרי.  יחד איתו ישיר מתיסיהו.  נשיא גרמניה יואכים גאוק יתקבל במחיאות כפיים ויפתח את משחקי המכביה האירופיים בנאום מרגש על עבר שלא יחזור ועל נצחון גדול בדמות אלפי יהודים שיושבים ביציע ומקבלים את פניהן של משלחות משלושים ושבע מדינות.  וכולם יזכירו בנאומיהם את האצטדיון האולימפי, שנמצא בצד השני של היער, ממש מאחורי הבמה הגדולה, ואת הנסיון שנעשה כאן פעם, לרתום את הספורט על מנת לקבע בדעת הקהל העולמית אמות מידה גזעניות.

סם סטולר ומרטי גליקמן, שני היהודים היחידים במשלחת ארה"ב לאולימפיאדת ברלין, נפסלו מלהשתתף בגמר ריצת 4X100 בבוקר יום התחרות.  הטענות הופנו לראש המשלחת האמריקאית שלכאורה ביקש למנוע למנוע מבוכה מהיטלר בשל זכיית יהודים במדליות זהב, כשהנצחון המוקדם של ג'סי אוונס תרם את חלקו להחלטה.  הערב עמדה ננסי, ביתו של מרטי גליקמן, על הבמה בברלין, לבושה בבגדים הייצוגיים של אביה ב-1936, והדליקה את לפיד משחקי המכביה האירופית ה-14.

Nancy

כמה שאני ציני לפעמים, אפילו סרקסטי, ואחרי עשר שנים החיים בברלין נוחים כל כך – בלי ענייני דת ומדינה, בלי חתונות ברבנות ועם אוטובוסים בשבתות, והמחשבה היהודית נדחקת בנקל אל הצד המרוחק של החיים, אל הצקצוק הבלתי מתפשר אחרי עוד כתבה על סטטוס קוו בשבתות. ואז פוגשים אלפי יהודים במקום אחד, וכולם הגיעו לכאן למטרה אחת בלבד – לחגוג את יהדותם.  ואין כמו קצת סיפורי שואה כדי לתבל יהדות בכל מקום, בעיקר בעיר בה נוסד ב-1898 אחד מארגוני 'מכבי' הגדולים באירופה – בר כוכבא ברלין, בעיר בה הפכה אולימפיאדה לחגיגת עליונות גזעית, אבל דווקא היום, דווקא עכשיו, דווקא עם הקונוטציות שלא מצליחות להתחמק מהמציאות, הכל מקבל משמעות אחרת, אמיתית.  ניסו להשמיד אותנו, יש הוכחות.  לא הצליחו, עובדה – היציעים מלאים.  יאללה, בואו נחגוג, אנחנו בברלין.

*

נלי מתרגשת, מאוד מתרגשת, והיא מזילה דמעה.  היא לא בוכה, גם לא עצובה, מאוד גאה.  והיא מחבקת את בתה, ילדה קנדית-מרוקאית-גרמניה עם תלתלים של חיים משה, ושרה בקול את 'התקווה'.  בעלה יושב שורה אחת למטה, עם אמא שלו, ייקית ממינכן שעלתה לארץ, חזרה לגרמניה עם ילד בן ארבע שאחרי 21 שנה בבוואריה חזר לארץ, חי ועבד בחיפה, הכיר קנדית שהגיעה לביקור ועבר למונטריאול.  ונלי שואלת אותי לפשר מסלול החיים שהביא אותי לברלין. ואני מספר בפעם האלף, ומגלה בפעם המאה שכל הסיפור מקבל משמעות שונה לגמרי בשיחה בין יהודים.

הטקס הארוך נמשך, מרטין קצת משועמם, לא מצליח להתחבר לעניין.  שלושים ושבע המשלחות יורדות למטה, במורד המדרגות התלולות, עוברות מול הבמה ותופסות באיטיות את מקומותיהן ביציע.  דגלי המדינות זורחים על מסך הענק שמאחורי הבמה, הספורטאים רוקדים מולם, קופצים כאילו אין מחר, וכל היציעים מריעים לכל המשלחות, והכי חזק לישראל, אנגליה, ארצות הברית וגרמניה.

symbols

הנה הבן שלי, היא קופצת, השוער של נערי גרמניה, חמוד.  היא מנשקת אותו, הוא מנסה להתחמק, לא בעניין, גם לא חיבוק מאבא שלו.  אמא מתעקשת, תמונה עכשיו.  הבת מכוונת את האייפון, הבן אומר לה שתמתין רגע, שולח יד אל תוך החולצה, שולף משם תליון 'חי'.  עכשיו, הוא אומר לה, צלמי עכשיו.  נלי מספרת לנו על התמונה עם איקר קסיאס, החתימה שלו על כפפות השוער של הילד, על איך היא הפכה לאוהדת פורטו.  לא מתנהגים ככה לשחקן נשמה שכזה, מתה עליו.  את בעניין של כדורגל, אני אומר.  אין כמו כדורגל, ספק קובעת ספק תמהה על עצם השאלה, מתה על כדורגל.

אז מה דעתך על רוב פרנד?

מי זה רוב פרנד?

שחקן נבחרת קנדה.

אה, אני לא בעניין של כדורגל קנדי.

הוא שיחק בגרמניה.

אני לא מכירה את השחקנים של באיירן.

(אז באיירן עדיין פופולרית יותר מהרטה)

*

טקס כמו שצריך, עם נאום אחד ארוך מדי בלבד, עם אזכורי העבר בטעם טוב, עם גאווה שמוצאת מקום בלב ומחברת את כל האנשים ממדינות שונות שיושבים עכשיו ביציעים.

יש דברים שמובנים מאליהם בארץ, אמר לי פעם דוד שעזב לפני ארבעים שנה, שמתגורר בין עשרות אלפי ישראלים בעיר אמריקאית וכבר מזמן לא חי חיים של ישראלים.  הכל כאן נוח, תמיד, הרבה יותר, גם ב-1975 זה היה ככה, ברלין לא המציאה שום דבר, בטח לא את מעדני החלב הזולים.

ולא צריך יותר משבועיים-שלושה בשנה כשמגיעים לבקר את המשפחה, המשיך הדוד, אבל גם לא פחות, כי אחרת אפשר לסגור את הבסטה.  ולילדים יש שמות ישראלים, גם אם עברית כבר מזמן אינה שפת אם.  אבל יש דברים שרק יהודים מבינים, הוא תמיד אומר, והיום אני מבין הרבה יותר

ונלי, אישה קנדית עם הורים מרוקאים, עם אזרחות ישראלית בפוטנציה ועם דלות באוצר מלים עברי, מכירה את כל השטיקים שאני מכיר, את המלים בעברית שלפעמים אין להן תרגום באנגלית, ומרגישה קרוב יותר לכל האנשים שמקיפים אותה, אותנו, רק מפני שכולנו יהודים.

Shalom

*

יגאל רביד בוחן את קסמיו על האישה שמנחה איתו את הערב.  היא שואלת אותו אם הוא מוכן, הוא עונה "בשבילך אני תמיד מוכן".  ומרטין לא מבין איך הוא אומר דבר כזה, בפורום שכזה, ואני מסביר לו שיש דברים שלא כולם אמורים להבין.  אחר כך עולה גלי עטרי לשיר את "הללויה", ומפתיע שאנשי היציעים מכירים את מילות השיר, שרים יחד איתה.  את "ויוה" של דנה גם מרטין מכיר, וכשהיא על הבמה היא כולה שלה והוא שמח הרבה יותר.  וגם את הגולדן בוי הוא מכיר, ראה את האירוויזיון האחרון. שיר טוב היה לו, הוא אומר, אחלה קצב.

ועכשיו כולם רוקדים, הקשישים מאנגליה והזוג ממקסיקו, החבורה הרעשנית מארה"ב והנציג היחיד של המשלחת הגאורגית.  וגם אחרי שלוש שעות של טקס אף אחד לא רוצה לקום.  בסוף, אחרי הזיקוקים והפרידה מהצופים, קמים כולם ממושביהם ומכתתים רגליהם בדרך הארוכה למעלה, ליציאה.  מדברים עם הסייפת האוקראינית שתתחרה ביום חמישי, עם השחיין הספרדי שלא מבין מילה באנגלית, עם הילד של נלי שמת כבר שיגיע מחר, כשיעלה לשחק עם נבחרת גרמניה, ועם האבא שקונה לילדים שלו חולצות עם הדפסים בעברית.  ורק אז, אחרי עשרות לחיצות יד, חיבוקי פרידה וכרטיסי ביקור, אנחנו עוזבים, הולכים לאורך הפארק עד לתחנת הרכבת, נוסעים הביתה.

*

המשלחת הבלארוסית יושבת בקרון, כולם צעירים, עייפים, נחתו בצהריים בברלין, לא נחו לרגע.  אחר כך גם הם עוזבים את הקרון, משאירים אותי לבד עם החבר'ה הרגילים, היומיומיים, של העיר.  הייתי ביקום אחר למשך ארבע שעות, יקום עם אנשים שמכירים אותי ושאני מכיר אותם, גם אם לא נפגשנו לפני כן מעולם.  היה קסם באוויר, והקסם מרחף מעליי, כל הדרך הביתה.

לא הגעתי לכאן בגלל המחירים, גם לא בגלל החיים הקשים שהשארתי מאחור.  היה אחלה, בלי צחוק.  רציתי אהבה, עקבתי אחריה עד לברלין, התפכחתי ונשארתי כי יש כאן חיים לא רעים, גם אם פה ושם טועים.  אבל היום, יותר מתמיד, אני מעוניין לדעת מי אני, ולהיות בטוח שהיא תדע גם כן.  והיא יודעת, בטח שהיא יודעת, אחרת לא היינו כאן, ביחד, בברלין.

!Maccabi Chai

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “תל אביב – מונטריאול – ברלין: טקס הפתיחה, משחקי המכביה האירופית 2015

הוסיפו את שלכם

  1. כתבה נוגעת ללב הצלחת להעביר את הרגשתך בצורה ברורה ונהדרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: