מלחמת אדם בחורף


חורף לא מביע חיבה, לא מתחשב.

חורף לא מלטף את הפנים, מכה בהם.

חורף דורש שאחבק אותו, רוצה לשלוט, רוצה אותי כנוע.

חורף לא אוהב אור, אז תמיד חשוך כשאנו יחד.

חורף עוקב אחריי, מנסה להיכנס אל ביתי, נשאר בחוץ, בחדר המדרגות.

אי אפשר לנהל ככה מערכת יחסים, אמר לי פעם חורף, יותר מדי אהבה בבית שלך, קשה לי עם זה.  ותמיד כשחורף מתלונן אני מסובב את הכפתור של הרדיאטור וממלא את החדר בעוד אהבה.

HOREF

*

לא אוהב את חורף, לא מבקש ממנו להישאר, רוצה שיילך, יודע שאין סיכוי, הוא כאן כדי להישאר.  והוא יודע שאני יודע שהוא לא יילך, אז הוא אפילו לא מנסה לשכנע.

חורף אוהב מגע חפוז – בדרך לעבודה, בדרך הביתה, בדרך לאן שהוא מאיפה שהוא.  ורק בסופי שבוע, כשאני יושב ביציע של אצטדיון כדורגל, הוא מרשה לעצמו קצת יותר – לחדור פנימה, להתגנב דרך סיבי המעיל העבה, לפלס מעבר בין חוטי הצעיף המלופף, עוד סנטימטר רבוע, עוד אחד.

וכשהוא עמוק בתוכי זה מאוחר מדי, אי אפשר להיפרד, אז אני נוקש שיניים ביציע וחושב מחשבות חמות – על קפה רותח שאף פעם לא מתקרר, בתוך ספל שלא ניתן לאחוז מרוב חום, שמועבר מיד שמאל ליד ימין, שנלגם לאט לאט, ששורף את קצה הלשון בדרכו פנימה. כמו גלולה לשיכוך כאבים, כמו תרופה להקלת החורף, שמזכירה לו שהוא בתוכי רק מפני שאין ברירה, רק מפני שאני בחוץ, רק מפני שפלשתי לטריטוריה שלו.

*

תמיד אחרי שיבה מטיול או מנסיעה ארוכה הוא ממתין לי בבית, יושב על הספה, שוכב על המיטה, בכל מקום.  "שלום רב שובך", הוא צועק בלחש, "בוא, תצטרף, נחמד כאן לידי".  ותמיד אני מתעלם ממנו – מחזיר את התקעים לשקעים, מדליק את הקומקום, ניגש לרדיאטור, מסובב את הכפתור עד הסוף, עד שאי אפשר יותר.  "הלילה אתה שלי", הוא קם מהספה ולוחש באוזני, "שלי…".  זה מכבר השתלט חורף על השמיכה העבה, ועכשיו הוא והיא מכסים אותי, והוא נהנה מעוד כמה רגעים של עונג, של מגע קרוב.

חורף יודע שתיכף זה יסתיים, שעכשיו הוא בטריטוריה זרה, שעוד מעט יאבד מכוחותיו, עת ישתלט חום על הגוף, יעטוף אותו, יכבוש אותו.  והוא מנסה לשפר אחיזה, ודוחף את  עצמו מבעד לחרכים הדקים שנותרו בין שמיכה לעור.  ואחרי שגם הם נאטמים הוא מתייאש, מוותר, חוזר לרחף באוויר, מעל המיטה, ממלא ביישותו את המסדרון הריק מאדם.

חורף יודע שהסוף קרוב, שבסוף חום ינצח, ידיח אותו מכס הרודן. אז הוא מפסיק לנסות, מוותר, עוזב את הבית, מחפש קורבן אחר.  בטח אמצא חסר בית בסביבה, הוא חושב לעצמו, נראה אותו מתגבר עליי, מנצח אותי, בטריטוריה שלי.

*

איך אתה חי עם חורף, שואלים אותי אנשים שלא, איך אפשר להעביר חודשים שלמים בלי שמש, בלי אור שחושף את הגוף, איך אפשר להתרגל לחורף.

לא צריך להתרגל לחורף, מספיק להתרגל לחיות לצדו.  חודש, חודשיים, שלושה – בסוף חורף יפסיד, בסוף אני אנצח.

***

ערן לוי

ברלין

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: