חומוס עם פליט


בבוקר רציתי טלפון חדש, נמאס לי מהישן. הסדק במסך מעצבן את העין גם אם האצבע המורה לא מרגישה, השבר הקטן בקצה הפלסטיק, הסוללה שמתחזקת חיי מסך באורך של טרילוגיית 'משפחת קמיצ'לי'. חוץ מזה שחלפו ארבע שנים, הגיע הזמן, אומרים כולם. ואני לא אוהב להקשיב לכולם, אז אולי זה אני שאומר לעצמי.

לא מתגעגע לארץ באופן קבוע, מזמן לא שם, התרגלתי לכאן, אבל כשעולה הצורך לחוש קצת ישראל בברלין אני נוסע לנויקלן. פרצופים מוכרים גם אם לא מכירים, המון ערבית ושלטים בשפה שעוד בבית הספר היסודי הספקתי ללמוד ולהכיר, אנשים בחנויות לציוד סלולרי שתמיד יודעים כמה מלים בעברית כי ההורים נולדו בעכו/יפו/חיפה/רמאללה, מסעדות עם החומוס היחיד שארצה לאכול מחוץ לבית.

יש מסעדה אחת אליה מגיעים כל הכתבים. פעם זה על המחירים בברלין, פעם על האיסלמיזציה, פעם על ישראלים שעוזבים את ישראל לטובת הייקים של גרמניה. תמיד היא ברקע, כמו אזהרה לצופים, יש כאן ערבים, המון ערבים, מסוכן. הנה המסעדה, עברתי לידה, אפילו נכנסתי, פסיכופת אמיתי. השולחנות מלאים, כולם מדברים בערבית, התור לשווארמה ארוך ארוך.

חנות סלולרית ליד, 'אל אקצה מובייל', בחור צעיר וגדול מאחורי הדלפק. גם אני יודע קצת עברית, הוא אומר לי בגרמנית. גם אני יודע קצת ערבית, אני אומר לו בגרמנית. ויש לו את הטלפון שאולי ארצה אבל לא יודע, יוצא החוצה לקרוא עליו באינטרנט. הנה מסעדה, חומוס פול כמו אצל אבו חסן, אפשר לשבת ולחשוב.
הוא יושב מולי, מציע לי מהחמוצים שבצלחת שלו, בצל ולפת וזיתים דפוקים ופטרוזיליה, מעביר אלי את שמן הזית. הוא אוכל את החומוס פטריות שלו בלי פיתות, רק עם מזלג והמון שמן זית.

קוראים לו עימאד, שנה וחצי בברלין, הגיע מחאלב. היו לו בית, שני הורים וחמישה אחים ואחיות. ההורים מתו, אחות אחת ברחה לאמריקה, השאר עדיין בחאלב. והוא לא יודע גרמנית, רק לאחרונה התחיל ללמוד, ואני מגייס את שארית זכרונות הערבית לשיחה מרוסקת בין שני מהגרים.

עימאד מתרגש כשאני זורק 'פיסטוק חלבי' לאוויר, מחייך ונותן לי 'כיף' בכף יד פתוחה. אתה יודע כמה עולה פיסטוק חלבי בחאלב? שישה יורו לקילו. אתה יודע כמה עלה לפני שהתחילה המלחמה? יורו אחד לשני קילו. האחים שנותרו מאחור מסתדרים, חייבים להסתדר, וכולם רוצים שאסד ייעלם, שימות. הוא רוצה לחזור אליהם לחאלב, אחרי המלחמה. המלחמה תיגמר, אני תמה. לא יודע, הוא מעקם פנים, בינתיים אני כאן, מצאתי עבודה, שוכר דירה, אוכל לרוב בבית, רק לפעמים יוצא לכאן לאכול חומוס, היום למשל.

מעא סלאמה עימאד, סלאם עלייכום יא עיראן. הוא לשמאל, אני לימין, חומוס וחלבה במכולת ויאללה, הביתה. שכחתי מהטלפון החדש, מהבחור ב'אל אקצה מובייל' שמחכה לי, אולי הוא שכח, הוא בטח שכח.

פגשתי פליט מסוריה, ישבתי איתו על חומוס של צהריים, וזה אולי נשמע כמו חלום של פעיל שמאל קיצוני אבל מה לעשות, זה קרה, אשקרה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: