כמו פעם

אפור בשמיים כמו פעם
בחורף בלב תל אביב
כשהייתי לבד וחשבתי לבד
שביחד נרצה לא לריב
לא יודעת אם זה משנה לי…
לא רוצַה חיים אחרים
הסלון מתרוקן, רהיטים נפרדים
מותירים מאחור שני שברים

כמו טחנה שנלחמת ברוח
כמו שעון שנלחם בשעות
שרק לא יראו
פנים אדומות
ועיניים לחות מדמעות

בכל יום את מתקשרת
מספרת הכול באחת
עבודה, משפחה, החבר החדש
וחושבת שלי עוד אכפת
תמיד בשבילךָ, את אומרת
יאללה מותק, ממש מאוחר
הלוואי שתמותי, מהר ועכשיו
הלוואי שתקומי מחר

כמו טחנה שנלחמת ברוח
כמו שעון שנלחם בשעות
שרק לא יראו
פנים אדומות
ועיניים לחות מדמעות

אפור בשמיים כמו פעם
בחורף בלב תל אביב