שכבות

לא יכול להיות שציפורים עוזבות בחורף
לא עוזבים כשקר, הבנו כבר מזמן
ויש מקום אחר עם צבע תכלת בשמיים
ויש שם ציפורים אבל אין שם שום עניין

זה לא אותו מקום, לא ישבנו שם ביחד
זו לא אותה שכונה, לא טיילנו ברחובות
זו לא אותה העיר עם שפה זרה מוכרת
וחם שם לכולם, ורק אנחנו בשכבות

לא יכול להיות שדובים נמים בחורף
לא רוצים לדעת, מוותרים ונרדמים
אנחנו נתעורר מחדש כל יום, כל בוקר
נרצה לישון ולא נוכל כמו שני מבוגרים

זה לא אותו מקום, לא ישבנו שם ביחד
זו לא אותה שכונה, לא טיילנו ברחובות
זו לא אותה העיר, עם שפה זרה מוכרת
וחם שם לכולם, ורק אנחנו בשכבות

לא יכול להיות שאנחנו לא ביחד
לא עוזבים כשקר, שכחנו כבר מזמן
ילדים קטנים שרוצים לרוץ כמו פעם
ילדים גדולים שלא זוכרים לאן

קפה

באריסטה עומדת
קפה בכוסות
גבוהות, נמוכות, רחבות
שיער קצר
עיניים גדולות
חלב, אספרסו, עוגות

באריסטה מוזגת
מקיאטו לספל
קטן מחרסינה זוהרת
שבע בערב
בעוד שעתיים
יתומו שעות המשמרת

באריסטה חולמת
ללכת הביתה
לבית הריק מאדם
לבד בסלון
לבד במרפסת
לגמרי לבד בעולם

באריסטה שוכבת
מיטה נאנקת
עיניים בוהות בתקרה
מחר משמרת
והיא נזכרת
חלב, אספרסו, עוגה

הקוף

הקוף שפגשתי בגן החיות
אמר לי שאין יותר מה לעשות
תחיה את חייך, תהנה ותסבול
עד שיום אחד תפסיק להיות

הקשבתי לקוף שדיבר ודיבר
והמשיך לעדכן, לספר ולבאר
ורק דבר אחד לא הבנתי
איך קוף יכול לדבר

והוא, כמו קורא מחשבות מדופלם
אמר שאני היחיד בעולם
שיכול להבין מלים של קוף
היחיד, היחיד מכולם

אחר כך ניסיתי לתקשר עם נמר
ואריה וטווס וחמור ואוגר
והם שתקו, לא הבינו מילה
או אולי העדיפו שלא לדבר

הקוף שפגשתי בגן החיות
אמר לי שאין יותר מה לעשות
אז חזרתי הביתה, הכנתי קפה
ולא סיפרתי לאיש, לא רוצה בעיות